קשר במגננות רגשיות: מה עושים?

אני יוצאת כבר כמעט שנה עם בחור שביני לבינו יש פערים ברגש ובצרכים.הוא בחור מאד שכלתני שרגיל לחיות לבד, כמעט ולא זקוק לחברה, טיפוס לא ממש מעניק (חומרית ורגשית) למעט לאנשים שהוא כן רוצה בקרבתם (מעט מאד כאלה, בעיקר אמא שלו ושני אחים קטנים), מאד חכם, מאד מעניין וגם נכון לעשות שינויים מסוימים.אני בחורה מאד רגשית שזקוקה למילים חמות, לרגש של אהבה, לתקשורת שוטפת ולמגע.בשלב מסוים של הקשר בינינו התאהבתי בו, הרבה לפני שרגש התפתח אצלו ומאז ומעולם היחסים בינינו לא סימטריים כשאני רוצה את קרבתו הרבה יותר מאשר הוא רוצה את קרבתי.הוא טוען שהיה מאוהב פעם אחת בלבד בחייו וזה הסתיים בשברון לב וכי מאז לוקח לו המון זמן לפתח רגשות. הוא אמר לא פעם שטוב לו איתי מהמון בחינות , שמאד אכפת לו ממני, שחשוב לו שיהיה לי טוב אבל הוא לא התאהב בי עדיין.ככל שעובר הזמן אני מרגישה שינויים לטובה ביחס שלו אלי וגם מבחינה רגשית הוא מבטא יותר, למרות שמעולם לא אמר לי שהוא אוהב אותי, אלא רק פעם אחת כשנעלבתי ממנו הוא אמר לי שאם לא היה אוהב אותי כנראה שלא היה נשאר איתי כל הלילה בחוץ בגשם (אירוע ספציפי שקרה).לי זה נראה שהוא לא סגור עלי, לפעמים הוא חושב שהוא אוהב אותי, לפעמים לא, אבל בכל מקרה זו לא אהבה מהסוג של פרפרים והתלהבות (כמו שנראה לי שהוא מקווה שיקרה לו) אלא יותר של אכפתיות , הבנה שיש התאמה ובסך הכל טוב ביחד.אני מרגישה שרציונאלית הוא חושב שאני בת זוג מעולה בשבילו והוא לא ימצא משהו יותר טוב (וגם כי סוג הבחורות שהיה מדליק אותו בעבר עשה לו רק רע והן ממילא לא רצו אותו), לכן הוא מאד מתאמץ לאהוב אותי אבל זה לא קורה, בין היתר אולי בגלל שהוא לחוץ כי הוא יודע שאני מצפה לזה ממנו ואולי גם כי הוא מתפשר עלי וזה לא משהו שהוא נמשך אליו ברובד הכי עמוק שלו:-(זה בא לידי ביטוי בכך שדווקא אחרי שאנחנו חולקים רגעים הכי מרגשים, אינטימיים ומשמחים, הוא מתרחק, הופך להיות זועף ולא נחמד ופשוט הורס את תחושת הביטחון והשמחה עקב חוסר היציבות הזה. הוא עושה את זה כי הוא נבהל שהנה אני עכשיו אניח שבגלל שהיה כל כך כיף הוא כבר מרגיש אלי את מה שאני מצפה ודואג להראות לי ולהבהיר לי שאנחנו עוד לא שם. זה מעליב אותי כל פעם מחדש.אני לא ילדה (גם הוא לא) וחושבת על חתונה וילדים. אני לא יודעת אם עלי לעזוב את היחסים האלה, לדבר איתו (ואם כן מה לומר) או לקבל את המצב כמו שהוא.מה דעתך?

עינת יקרה,
כתבת שאת לא ילדה, ואני מבין את זה. ובכל זאת חבל שלא כתבת את גילכם.בכל מקרה, עושה רושם שאת מזהה נכון את האיש ואת תכונותיו. עושה רושם שהוא באמת במגננות רגשיות, ושקשה לו להיפתח. העניין הוא שנוצר פער בין הצורך שלך לראות את האהבה שלו, ואת המחוייבות שלו כלפייך, לבין קצב השינוי הרגשי שלו, ולפחות זה המוחצן. השאלה העיקרית היא אם הקשר שלכם יוכל לשרוד את הפער הזה, שזה אומר יותר סבלנות ואמון שלך, והמשך שינוי שלו.פעמים רבות, כאשר מדובר במסרים כפולים, הם מגיעים בגלל חוסררצוןלמחוייבות (למישהי אחת). במקרה שלכם, זה כנראה בגלל יכולת מוגבלת להביע רגשות או להודות בהם. ואני תוהה אם הרתיעה שלו, לאחר רגע מרגש, אינטימי ומשמח, היא בגלל שהוא חווה את הרגע הזה בעצמו ונרתע ממנו, או אולי בגלל שאת משתמשת בזה כדי לומר, במילים כאלה או אחרות, "אתה רואה? כשאתה רוצה יש לך את זה". יתכן מאד שדווקא הרצון שלך להראות לו שהוא כן רוצה הוא זו שמרתיע אותו, וגורם לו להראות לו שהוא לא שפוט של אף אחד.ושימי לב שיכול להיות שמה שמגביל אותו זה לא היכולת להרגיש, אלא החשש העצום מלהיות שפוט של מישהו, ולאבד עצמאות, וזה מה שגורם לו לסגת בכל פעם שהוא מרגיש שהוא רוצה מאד.