קשר באמצע - נקודה למחשבה

שלום.
אני מבולבלת ואשמח לחוות דעת.אני נמצאת בזוגיות יותר משנה וחצי וחושבים על חתונה (רק חושבים. הוא מפחד לעשות את הצעדים ומבחינתו לדחות זאת לעוד שנתיים. אני כמובן מתייאשת ולא מתכוונת לחכות). מאידך יש הרבה דברים שמפריעים לי ואני לא מצליחה להחליט האם זה יהיה הצעד הנכון.בשבוע האחרון היחס שלי אליו היה קר כי החלטתי לקחת זמן לעצמי כדי לחשוב ולהבין מה אני רוצה מעצמי וממנו (עלו מחשבות של פרידה). העניין הוא שבסוף הרגשתי שאני פוגעת בו ובזמן שישן ניגשתי וחיבקתי אותו. אני לא יודעת איך ולמה אבל קיימנו יחסים ולמעשה כל מה שרציתי זה לחבק אותו ולדבר איתו אבל פתאום הבנתי שכנראה כל מה שהיה חסר לו בשבוע הזה זה מיניות. מבחינתו הכל רגיל. אני מאוכזבת מעצמי שלא סירבתי ויותר מזה מאוכזבת שניגשתי אליו. אני חושבת שכל המחשבות בשבוע הזה היו נכונות וכמעט החלטתי להפרד ממנו. אני מרגישה שיש בינינו פערים שלא יגושרו לעולם אבל מפחדת לעשות צעד שאתחרט עליו.הפערים בינינו הם על הרבה דברים. אני מרגישה שהוא לא יוזם והוא חושש מכל צעד. אני מרגישה שהוא איכשהו גם תוקע אותי במקום ואני לא מתקדמת כמו שהייתי רוצה. הוא חסר תעוזה, כבד, לא זורם עם כלום, גם כשאני מתחננת לנו משהו הוא תמיד מאכזב, הוא חסר ביטחון ומשום מה גם לא חסר לו זמן איכות איתי, רוב היציאות שלנו הם יוזמה של חברים, החשיבה שלנו שונה הרבה פעמים וגם בתחום המיני העניינים לא מתפקדים כראוי, הצעתי טיפול אבל הוא נמנע מזה.במהלך התקופה יחד היו כבר כמה פעמים שהצעתי פרידה אבל בכל פעם הוא שכנע אותי שלא. אני מרגישה חלשה ופוחדת לעשות את טעות חיי. אני מרגישה שהפכתי מאדם עצמאי לחסרת ביטחון ותלויה בו. העניין הוא שברור לי שברגע שאחליט לקום וללכת בסופו של דבר שום דבר לא יעצור אותי וזה מפחיד אותי.אני רוצה לציין שכל הסובבים אותנו תומכים בנו ואוהבים אותנו וזה רק מבלבל יותר. באיזה שהוא מקום אני חושבת שלעולם לא אמצא גבר שיאהב אותי כמוהו ויקבל את מגרעותיי כפי שהוא. מאידך אני מרגישה שאנחנו לא ממצים את הזוגיות הזו. אני מרגישה שפרט לזמן שעובר הזוגיות עצמה לא מתקדמת.אני כבר לגמרי מיואשת ומרגישה שכל הדרכים לנסות ולהסביר לא מועילות כי הוא מעדיף לחיות בבועה שהכל בסדר. אני חושבת שלולא החגים והקרבה למשפחות תוך הצגה שהכל בסדר כבר הייתי לוקחת החלטה להפרד.אשמח לחוות דעת.

מתכננת*

מתוסכלת יקרה,
לו הכל היה טוב, היה פשוט להחליט. לו הכל היה רע, היה פשוט להחליט. זה קשה כשזה כל כך באמצע. זה פשוט קשה. גם התדמית שיש לך בעיני עצמך לא עוזרת, כי את אומרת לעצמך: "מי יאהב אותי אי פעם כמוהו, עם כל המגרעות שיש לי?" ולא כתבת גם את גילך, ועד כמה גם זה שיקול, ועוד כהנה וכהנה שיקולים ששומרים אותך בקשר שהוא כל כך באמצע. אבל אמרת דבר אחד טוב עליו: שהוא אוהב אותך.לא כל כך מוכן ללכת לקראתך בעניין קידום החתונה, לא כל כך מוכן ללכת לטיפול מיני, לא כל כך זז כשאת יוזמת משהו, אבל אוהב אותך, שמשמעו נמשך אליך, שמשמעו רוצה להיות איתך, ושמשמעו שהוא לא רוצה שתעזבי אותו. כנראה גם עוד כמה דברים, כי הרי לא היית יכולה לפרוש את כל היריעה.העובדה שהיה חסר לו מין באותו שבוע אינה מפתיעה כשלעצמה. אלא שכאשר היתה ביניכם אינטימיות, מבחינתו סימן הוא שהכל חזר למקומו, אז למה להזיז שוב ולגעת בדברים שקשה לו להתמודד איתם, כמו עימותים ותסכולים שלך.את מבינה שאני מתרשם יותר מרוח הדברים שכתבת יותר מאשר שאני יודע בדיוק מהי כל מערכת השיקולים שלך, ומה טוב ומה אינו טוב. ורוח הדברים היא: למרות החסרונות, אם הוא היה רוצה להיות איתי, ורוצה להתחתן בעוד חודשיים, הייתי עושה את זה.את המגרעות והקשיים, את מקווה, כך אני מניח, לפתור אחר-כך. גם אם תצליחי, סביר להניח שלעשות את זה לבד, זה יהיה מתוך מאמץ אדיר, ולו רק כי נטיות קשה לשנות, ומודעות קשה לשנות לבד. האם חלק מהקושי הוא גם החסרונות שלך, שהוא מנסה גם לחנך אותך במקביל, וכך שניכם מתעקשים כל אחד על שלו? אני לא יודע.אם את באמת שוקלת ומוכנה לעזוב אותו בתנאים הקיימים, אני מציע שלפני זה תטילי את נשק יום הדין. אבל באמת רק אם את מוכנה לעזוב בתנאים הקיימים. וזה לומר לו שאם אתם לא הולכים לטיפול, את נפרדת ממנו. טיפול: כדי ללמוד איך לנהל נכון יותר את הקשר שלכם, את להתגבר על הקשיים והמעצורים והכעסים שלך, והוא להתגבר על המחסומים והכעסים שלו. ואם תלכי למטפל זוגי שהוא גם מטפל מיני (רשום באיט"ם – האגודה הישראלית לטיפול מיני), אז תוכלו בדרך אגב לטפל גם בזה. אבל מדובר קודם כל בתקשורת שביניכם, ובניהול החלטות וכעסים.