משפחה וזוגיות: איך מתמודדים?

שלום,
בת 28, נשואה באושר+1.באופן כללי, הזוגיות שלי ושל בעלי טובה מאוד, יש אהבה גדולה וכו'.בד"כ אין לנו יותר מדי ויכוחים...יש סוגיה שעולה כל פעם מחדש וגורמת לנו לריב וכבר נמאס לי לדון בעניין ואני רוצה שיפתר.תחילה אספר שאנחנו כבר 5 שנים (מעט אחרי היכרותינו) גרים בקירבה פיזית סמוכה מאוד להוריו ואחותו הנשואה.מאז ומתמיד היו לי יחסים טובים עם משפחתו, הם אוהבים ומעריכים אותי מאוד ואני אותם.אציין שבעקבות המעבר למגורים משותפים עם בעלי (אז בן זוגי) התרחקתי פיזית מאוד ממשפחתי- הוריי ואחיותיי וכן מחברותיי (ובשל כך, גם די התנתקתי מחברות הילדות...).בערך ב- 3 השנים הראשונות מאז שעברתי להתגורר איתו, משפחתי לא הרבתה לבקר אותנו כאן ואני הבנתי אותם,בשל המרחק. יותר אנחנו נסענו אליהם מתי שהתאפשר (המרחק הוא כ- שעה וחצי לכיוון).מאז שנולד בננו משפחתי מרבה יותר להגיע אלינו (יותר- הכוונה לפעם בשבוע בערך ולא יותר...).שמתי לב שכמעט בכל פעם שאחת מאחיותיי מגיעה או הוריי, והדבר נודע למשפחתו הם רוצים להצטרף. או שהוריו מנדנדים שרוצים לבוא, או שבאים בהפתעה, או שאחותו הנשואה עוקצת את אחותי בהומור שהם "חנטרישים" שבאים מבלי להודיע וכו'.עכשיו, אני רוצה להדגיש שאני יודעת שהכל מכוונה טובה והם באמת אנשים טובים, אבל הסברתי לבעלי מיליון פעם שמותר גם שמשפחתי תבוא ונהיה רק איתם. אני זקוקה נואשות לזמן איכות איתם לבד, ושמתי דגש על כך שדלתנו פתוחה בעבור משפחתו ואימו למשל, שרואה אותנו ואת ילדינו כמעט על בסיס יום-יומי. לעומת זאת, כאמור, משפחתי "זוכה" להנות מאיתנו ומהתינוק שלנו רק פעם ב...אני משתגעת כבר מהעניין הזה, ואציין שלמרות שבעלי מאוד תומך, מבין בד"כ וכו', נראה לי שהוא נמצא בין הפטיש לסדן ורוצה שקט תעשייתי ולכן כשאני כועסת שהם "נדחפים" אלינו, הוא מתחיל לכעוס עלי עד כדי ריב. הוא טוען שאני צריכה יותר לזרום ושזה לא כל הזמן (וזה דווקא ב- 90% מהמיקרים קורה!), ואני לעומת זאת, לא מוכנה לוותר. מאז ומתמיד כיבדתי אותם, גם כשלא התחשק לי וזה לא פייר שבגלל שאנחנו קרובים אליהם פיזית, אין לי את הזמן עם משפחתי כשמגיעים אלינו.מצד אחד, אני לא רוצה ולא מסוגלת להיות במצב של לפגוע בהם ולהגיד אל תבואו , אבל אני חושבת שבעלי למשל יכול לתת להם את התחושה ולרמוז שאנו רוצים להיות רק עם משפחתי לפעמים.הריב הזה הורג אותי כיוון שבכל פעם שזה קורה אני ממש מתעצבת ואנחנו רבים וזה כואב לי כיוון שנראה לי שזהו ריב מיותר.האם אני צודקת בעניין? מה אני יכולה לעשות/ להגיד שישנה את המצב. אנחנו הולכים לגור באותוהמקום כנראה שכל חיינו ואני רוצה שיהיה קצת סדר בדברים...הצילו... :)

שני יקרה.
..אחחח.. כן.. נו.. את צודקת. כלומר, גם את רוצה קצת זמן לבד עם המשפחה שלך, כפי שיש לכם זמן לבד עם המשפחה שלו. אז מה עושים???כלומר, המשפחה שלו באמת רוצה להיות מעורבת: "הנה, סוף סוף הם באים הנה, זו הזדמנות להיות איתם", לא?והאיש שלך – מרגיש מ-א-ד שלא בנוח לומר להם אל תבואו. אחרי הכל, עיקר המאמץ נדרש ממנו, והוא לא רוצה לחסום אותם, כי זה יפגע בהם, ולכן גם בתדמית שלו בעיניהם. והוא לא רוצה לחסום אותם אולי גם כי הם עלולים להיות בטוחים שאת היא זו שבוחשת מאחורי הקלעים, והוא לא רוצה שיראו אותך באור לא טוב.זה מלכוד. מה שלא תעשי, לא יהיה מספיק טוב. והשאלה היא אם את יכולה להראות יותר גדלות נפש כדי לשמור על שלמות המשפחה, למרות הקושי שלך. המצב הנוכחי מכתיב את העובדה שהמשפחה שלו נמצאת אתכם יותר. זה המצב. חשבי אם לא עדיף להשלים עם זה, לא משום שכך את והמשפחה שלך תרגישו טוב יותר, אלא משום שכך נכון בהתחשב במבנה הנפשי של המשפחה שלו (שלא תצליחי לשנות ממילא מבלי להשפיע על היחסים שביניכם). ולכן, שאת ומשפחת המקור שלך תהיו לבד כאשר תגיעו אתם אליהם, ולא להיפך. לא משום שאתם רוצים, אלא משום שכך מכתיבים התנאים, גם אם ה"תנאים" הללו מעצבנים לפעמים ולא צודקים לפעמים. ואולי תנסו קצת יותר לנסוע אליהם, למען המטרה הזו, כדי להיות איתם לבד ביחד.