קשיים משפחתיים: איך להתמודד?

שלום,
אנחנו זוג נשוי החי באושר כבר 22 שנה, ויש לנו שני בנים בגילאי 18 ו- 21. לבן-זוגי יש אימא ואחות אחת. לי יש יש הורים + 2 אחים. הקשר עם הצד המשפחתי שלי מצוין. הקשר עם חמותי מצוין. הבעיה היא עם אחותו הגדולה של בעלי. היא אם חד-הורית (גרושה) ויש לה שני ילדים גדולים. בת בגיל 23 ובן בגיל 22. במשך כל השנים היחסים בינינו לבין אחותו של בעלי ידעו עליות וירידות. עם זאת, בני הגדול חבר טוב של בן הדודה שלו. אנחנו גרים קרוב לאחותו, אך מתראים על פי לרוב רק בחגים או באירועים משפחתיים. בני ובן דודתו מתראים הרבה ויוצאים לבלות ביחד. כשבן הדודה מגיע אלינו, כולם מקבלים אותו בחום ואהבה, אך כשבני מגיע לבית הדודה, הוא מתקבל בקרירות.לאחרונה סיפר בן הדודה לבני כי אימא שלו אמרה לו שהיא לא אוהבת אותו (את הבן שלנו). בהתחלה לא הבנו מה הניע אותו לספר דבר כזה, בעיקר משום שמדובר בבחור אינטליגנטי, אך במהרה התברר שכנראה היא לא מוכנה שבני יבוא אליהם הביתה. הבן שלנו הוא בחור שקט, אינטליגנטי, מוכשר, בעל חוש הומור וכו', ואנחנו לא מצליחים להבין מאין נובעת הטינה שלה כלפיו. הואיל ולא יכולנו לעמוד מן הצד ולשתוק, נסע בן זוגי לאחותו וניהל אתה שיחה ארוכה. הוא ביקש לדעת:1. האם זה נכון שהיא איננה אוהבת את הבן שלנו. 2. אם כן, אז מה הסיבה. היא הודתה שאכן היא לא אוהבת אותו, אך לא ידעה להסביר מדוע, ורק ציינה שהיא "לא מתחברת אליו", "שאין ביניהם כימיה" וזהו, ושאת הבן הצעיר שלנו היא כן אוהבת ומרגישה שיש ביניהם כימיה. בן זוגי אמר לה שאיננו יכולים להכתיב לה את מי לאהוב ואת מי לא, אבל אנחנו מבקשים שהיא תשנה את היחס שלה כלפיו. שלא תדבר אליו בחוסר כבוד ובזלזול, כפי שהיא מרבה לעשות, ושלא תביע גילויי שנאה כפי שהיא עושה. על אף שהיא אמרה שהיא מקבלת את מה שבן זוגי אמר לה, היא איננה מיישמת את הדברים והתנהגותה נשארה אותו הדבר. עלי לציין שהיחסים בין חמותי לבת שלה אינם טובים ולאחרונה הורעו היחסים ביניהן. חמותי אמרה לי שהיא לא יכולה לבקש מאיתנו שנשמור על קשר עם הבת שלה, כפי שעשתה תמיד, וזאת משום שהיא רואה כיצד בתה מתנהגת לאחרונה, והיא מבינה ללבנו. גם חמותי נפגשה עם הבת ושוחחה אתה, בין היתר גם בקשר ליחסים עם הבן שלנו, אבל ללא הועיל. אנחנו מרגישים שאין טעם לשוחח אתה שוב, כיוון שזה פשוט לא יעזור. ואנחנו יודעים בוודאות שהיא לא תסכים להיפגש עם איש מקצוע. לכן, אני מבקשת את עצתך/כם. כיצד לנהוג? האם לנתק אתה את הקשר? מה לעשות אם היא פתאום תיזכר בקיומנו ותתקשר- מה לומר לה? בן זוגי החליט שהוא לא רוצה אתה שום קשר, אבל אני לא שלמה עם זה. אני יודעת שבני פגוע מאוד וזה, כמובן, מכאיב לי, אבל אני ממש לא יודעת כיצד לטפל בבעיה )-:

מרב יקרה,
נסו להוריד טורים. אתם לוקחים את העניין הזה קשה מדי. אני חושב. נכון שזה לא נוח, נכון שלא קבלתם הסבר ראוי, ונכון גם שהיא לא נתנה סיבה מדוע יש לה בעיה עם הבן שלכם (וזה יכול אפילו להיות כי היא מרגישה שיש לה, בגלל הבן שלכם, פחות זמן עם הבן שלה – מה שהיא לא יכולה לומר לכם), ואפילו נכון שאתם צריכים להגן על הבן שלכם. אבל אין לכם סיבה להעצים את הבעיה. הבן שלכם והבן שלה חברים? אפשרו להם את זה. אל תעמיקו את הפער, כי חבל לאבד את הקשר המשפחתי הטוב הזה שיש ביניהם. מי שיפסיד מזה זה קודם כל הבן שלכם. תנו לו לנהל את ענייניו, ואם לא נוח לו איתה, שישמור קצת מרחק. אבל אל תוסיפו להסתה נגדה, ואל תצרו מצב שבו הוא ירגיש יותר ממורמר ממה שהוא מרגיש ממילא. אפשרו לו את הקשר עם בן הדודה שלו, ואפילו הרגיעו אותו, למען הקשר שחשוב לו. אל תשכחו שהבן שלה ירגיש מתישהו צורך להגן עליה, גם אם היא לא בסדר, כי היא אמו. ואם יהיה לבן שלכם נוח יותר ליצור ולשמור את הקשר מחוץ לביתה, שיהיה כך.

ד"ר חסון, תודה רבה!