זוגיות מעורערת: מה עושים?

שלום
ד"ר,אשתי מזה 13 שנה (+2) טוענת שמאוד קשה לה איתי מהבחינה הרגשית. חלומה היה להרגיש נאהבת, מחוזרת אהבת חיי. היא חשה שאני נשוי לעבודה ושם המחויבות העיקרית שלי. קצת רקע: אני עובד בהייטק שעות רבות עם נסיעות רבות לחו"ל אך יחד עם זאת לוקח חלק(עד כמה שאני יכול) בכל מה שקשור לסיוע עם הילדים ובבית.ברוב שנותנו הקודמות היינו עסוקים בלימודים, פיתוח קרירה וגידול הילדים. (אנחנו בשנות ה30+) ועכשיו אשתי החליטה שנמאס לה מהחוסר זוגיות שלנו וצריך שינוי ובאמת היא לקחה אחריות גדולה על המצב וחל שיפור . אני טיפוס שפחות לוקח יוזמה ועורך שינויים גם כאשר משהו לא הכי טוב לי בחיים.אך לאור השינוי שהיא ערכה גם אני השתנתי קצת. (בבסיס שלי אני טיפוס סגור יותר, פחות יוזם ופחות מדבר על רגשות) אך כעת התחלתי יותר לשתף אותה ולהביע את אהבתי ככל יכולתי.(והיא אומרת:שאתה רוצה אתה יכול)אבל למרות כל השינויים אשתי אשתי נתקפת מידי פעם שוב בתחושות מרמור וטוענת שאני לא מספיק אוהב אותה ולא מחזר אחריה וקשה לה מאוד עם התחושות האלה והיתה רוצה להרגיש שהיא במקום הראשון ולא העבודה למרות שאני חוזר ומדגיש בפניה (רק כשהיא מעלה את זה כמובן) שאני אוהב אותה, נמשך אליה, טוב לי בבית ואני גאה בה באמת על התקדמותה בכל מיני תחומים ובטיפול המסור בילדים.ולשאלתי העיקרית: איך אני יכול לתת לה את הביטחון הזה או את ההרגשה שאני באמת אוהב אותה, והיא הכי חשובה לי וכמובן שהעבודה גם חשובה לי ולשננו אבל זה לא על חשבונה.אשתי היא טיפוס נוקשה במקצת חשוב לה שהדברים יקרו ויהיו כמו שצריך ולי פחות ואני מניח שמכאן הקושי.בבקשה, תן לי עצה איך להעניק לה את הדבר העיקרי והחשוב לדבריה שאותו היא רוצה: תחושה של ביטחון ואהבה.אגב, ההודעה הזו נכתבה בידיעתה לאחר שהנושא עלה שוב אמש ובמטרה לשיפור אמיתי.

ס יקר,
הזוגיות שלכם מעורערת. אשתך אומרת שקשה לה כשאתה לא מחזר אחריה מספיק, אבל בשלב הזה ייתכן שהבעיה עמוקה בהרבה. ראו נא את "לגרום לבעל לקנא מעט", כמה פניות לפניכם, כחלק מהבעיה שתארת, מהצד השני של המטבע. אבל ייתכן גם שאשתך כבר עשתה כמה צעדים קדימה, רגשית, והתלונות נגדך הם כבר הפנייה של ההאשמה כלפיך, לפני פרידה. אולי עדיין לא, אבל זה אפשרי.עוצמת הפירגון של גבר לאשתו יכולה להיות גבוהה מדי, נמוכה מדי או בדיוק כפי שצריך. גבוהה מדי, היא בעיה כי היא מלחיצה את בת הזוג, וגורמת לה להרגיש מחוייבת יותר מכפי שהיא יכולה. האשה תרגיש חסרת "ספייס" ומרחב במקרים כאלה, כי היא מקבלת יותר מכפי שהיא מסוגלת לתת. במצבכם, העניין הפוך. היא מקבלת פחות מדי. אתה מסוגל לתת פחות מדי. לא מספיק להגיד כאשר היא שואלת. היא צריכה להרגיש שאתה רוצה אותה גם כאשר אתה לא לידה. זה גורם לה לתחושת בטחון (ראה את תשובתי ל"סוג של שליטה", שלוש פניות למטה, שאולי תתן נקודת מבט נוספת להבנה מדוע חסר לה שתחשוב עליה כאשר אתה לא לידה. אמירה לא מספיקה. היא צריכהלדעתמה אתה באמת מרגיש, כי מאד זול לומר מילים). אם אתה שולח להsms, או קונה לה משהו, או מטלפן אליה כאשר אתה מרוחק, היא יודעת בהכרח שאתה חושב עליה, וזה מחזק את הבטחון שלה שאתה רוצה אותה. העשייה הזו היא זו שנותנת את תחושת הבטחון. האמירה, ובעיקר אמירה "מוזמנת", לא מספיקה. התחיל בצורה מלאכותית (כי כך תרגיש בהתחלה), ובהדרגה הדברים יזרמו יותר טוב ויותר נכון.