קשיים בזוגיות: תקשורת, צרכים וגידול ילד

שלום
בת 29 , נשואה מזה חצי שנה ובהריון. הכרתי את בעלי שנה לפני שהתחתנו והיו עליות ומורדות בקשר במיוחד כשעברנו לגור אחרי חצי שנה.כשעברנו לגור יחד לפני החתונה התחילו רבים שנבעו בעיקר שאני טיפוס משפחתי ואוהב חיי חברה ולצאת, והוא טיפוס של להיות בבית כל היום מול המחשב (הוא גם עובד במחשבים וגם בבית כל היום מול המחשב). היו הרבה ויכוחים על זה ובסוף מדי פעם הוא בא איתי למשפחה וחברים ומדי פעם אני הולכת לבד. אחרי החתונה זה הציק לי יותר שהוא בחדר עם המחשב ואני בחדר שינה, כמעט ולא מבלים זמן איכות ביחד. ואם כן מדברים זה על העבודה והלימודים שלו, כלומר מתרכזים רק בנושאים שלו. אני ממש מרגישה בודדה וזה ניכר עוד יותר כשאנחנו ביחד. הוא כל הזמן מדגיש שאין לי תחביבים ועיסוקים ולכן משעמם לי כל הזמן ואני מסבירה לו שאני צריכה קצת יחס ותשומת לב אבל הוא טיפוס כזה ואי אפשר לשנותו. בנוסף אנחנו נמצאים בתהליכים של מעבר דירה, אני רוצה קרוב להורים (כרגע לא קרובים למשפחות שלנו שגרות באותו איזור) והוא רוצה קרוב יותר לעבודה כי הוא מתעצל בבוקר לנסוע. הדגשתי לו את החשיבות למרחק בגלל העזרה של ההורים שהילד יבוא והוא בשלו - "תהיי כבר עצמאית" , "נסתדר לבד". בקיצר אני מיואשת לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שהנישואים הולכים ומתפרקים, שעשיתי טעות שהתחתנו ואנחנו לא מתאימים. בעלי הוא בן אדם שמקובע בדעות שלו, לעולם לא יתוודה שטעה, הוא גם חקר על המוח בצורה ממש מעמיקה וכל דבר שיש לי להגיד הוא מפרש אותו "שאני רובוטית", "הכל רפלקסים של המוח, "יש לך צורך לא מסופק וזה עושה לך רע" , "את היחידה לאושר שלך" וכו' וכו' . בקיצר לא יכולה להתמודד איתו כבר ... מה עושים? כמובן שהוא חושב שהוא יותר חכם מאנשים שמעבירים טיפול זוגי/ פסיכולוגים והוא יכול ללמד אותם. מה עושים האם יש דרך לצאת מהמצב. אני בהריון ומרגישה קשורה ואין דרך חזרה. יש לי רגשות אליו אבל לא ברמה סוחפת (כי הוא לא משקיען, לא מפנק ולא רומנטיקן).

שני יקרה,
אתם מתקשים לתקשר ביניכם כי לכאורה את מדברת איתו על דברים שברגש, והוא על הלוגיקה (ואין זה משנה אם העובדות מדוייקות או לא, העיקר שהוא חושב שהן כך). אבל זה לא רק זה, כי זה גם, לפי דברייך, שהצורך שלו מוצדק וחשוב יותר מהצורך שלך. ותמיד אפשר לצרף את הלוגיקה כדי להסביר, או את ההאשמה – שאת לא עצמאית מספיק, ושוב, העובדות הקשורות לקושי הכרוך בגידול לבד של תינוק, אינן רלוונטיות כנראה מבחינתו. ואם כל מה שכתבת נכון, עושה רושם גם שהוא לא ממש ישתף איתך פעולה בגידול התינוק, כי העבודה חשובה יותר, ואת ממילא לא עובדת עכשיו. אז מה הקושי לגדל ילד לבד?יש דרכים שונות לשכנע אותו לשנות דברים בכל זאת, ולטוב או לרע, הם יותר רגשיים. כמו, חיזוקים חיוביים של הדברים הטובים שהוא עושה, כשהם קורים. ולא להכנס איתו לויכוחים כאשר הוא מתנגד לצורך שלך, אלא לעזוב זאת. זו תורה שלמה, ואולי כדאי לך ללכת ליעוץ זוגי לבדך. אם הוא חושב שאת רובוטית, ושיש לך צורך לא מסופק שעושה לך רע, אז את צריכה סיוע ללמוד אחרת. זה יכול להיות תרוץ לא רע ללכת ליעוץ לבדך (קראי על האפשרות הזו אצלי באתר, בדף הזה:www.orenhasson.com/zugi.asp).