קשיים בזוגיות: תקשורת, אינטימיות ורגשות

שלום רב,
אנחנו נשואים 16 שנים + 4 ילדים, יש לי מספר נושאים שהייתי רוצה לקבל חוות דעת ראשונית מאיש מקצוע1 תקשורת- התקשורת הקיימת בינינו כיום היא בסיסית בהחלט בעיקר מתבססת על עבודה של אישתי/שלי , ילדים וזהו , זוגתי אינה משתפת אותי בהחלטות מסוימות שאליהם היא מגיעה לצערי באופן עצמאי ואני מגלה את הדברים או בדיעבד או ברגע האחרון כמו כן אין לי אפשרות לעלות נושאים הקשורים לזוגיות ( אחרי אין ספור ניסיונות שלא צלחו) הפחד מהתגובה משאירים אצלי הרבה משקעים שאני לא יכול להוציא החוצה , גם נושאים כלכליים מהווים בעיה .2 זוגיות- נכון יש אין ספור משימות ביומיום( ילדים,עבודה וכו') אבל בעיני לשמר את הזוגיות ולטפח אותה חשובה לא פחות משאר המשימות היומיומיות, לצערי גם כאן אין שיתוף פעולה כל הצעה לבילוי זוגי משותף ( ללא ילדים) כמו הליכה לסרט זוכה להתחמקות וניסיון למנוע את הבילוי המשותף ולבסוף אני מתייאש ומוותר.3 יש לנו ילדה בת 3 שעדיין ישנה איתנו בחדר גם בסוגייה הזו כאשר אני מבקש להוציא את הילדה מהחדר להעביר אותה לישון בחדר אחר אני לא זוכה לתגובה רצינית ישנה התחמקות ואי רצון לשתף פעולה.4 יחסי אישות - המפגשים בינוני מאוד קצרים למרות שהייתי רוצה הרבה יותר , מעבר לתכלס אין לי אפשרות לעשות כלום , קיימת התנגדות פיזית ממש לכל ניסיון לגעת או לעשות משהו שהוא מעבר למגע עצמואיך אני יכול להעביר את כל הדברים שקשה לי איתם לאשתי מבלי לתת לה את ההרגשה שאני מאשים ואיך מתעלמים מהפחד?יום טוב

אנונימי יקר,
הנה, אנחנו מגיעים (אתה ואני) אל החיסרון הגדול של המסגרת הזו, של פורום באינטרנט. אתה פונה אלי בשאלה מאד חשובה ומאד קריטית באשר לזוגיות שלך. יתכן מאד שאתה מדייק לחלוטין במה שאתה כותב, ושלאשתך יש בעיה משמעותית הן ביחסים אינטימיים (ואז גם השארת הילדה לישון אתכם היא סוג של "הגנה" מפני אינטימיות) והן ביכולת להתנהל בשותפות (ולכן היא חושפת כמה שפחות מרצונותיה, כוונותיה ורגשותיה, כדי להתנהל לבד מבלי להתייעץ ומבלי לשמוע דעות אחרות).מצד שני, וכמובן מכיוון שאיני מכיר אותך וגם לא אותה, יתכן מאד שיש משהו בדרך ההתנהלות שלך מולה שלא מאפשר לה להיות גלויה מולך, כי לטעמה לפחות אתה ביקורתי מדי (וכאמור, אולי היא רגישה מאד ופגיעה מאד), וכי היא ניסתה בעבר ולא הצליחה לנהל איתך דיונים של קבלת החלטות, ואולי היא נושאת איתה טינה וכעסים על דברים שעשית בעבר, ואולי ממשיך לעשות, ולכן קשה לה להיות אינטימית אתך. - כאמור, כל זה אני אומר ללא שבב של ראיות, אלא מתוך הכרות עם מקרים שבהם הגבר לא היה מודע כלל להשפעת התנהגותו הלא כל כך תקשורתית ואולי אגרסיבית מול אשתו.אני כן קורא במכתבך סוג של רתיעה מלשים את הדברים על השולחן באופן בולט, ומעימות איתה, מה שאומר שאולי "הצד השני" עליו כתבתי אינו רלוונטי. אבל זה עדיין לא פוסל אפשרות של חוסר רגישות ומודעות. אני ממליץ מאד לכן על הליכה לטיפול זוגי. נדמה לי שחיפוש הדרך שלא לתת לה את ההרגשה שאתה מאשים, וההתעלמות מהפחד (שאני מבין שהוא שלך, מפני עימות), הם מורכבים יותר מכפי שאתה מעריך, וצריך את שניכם ביחד כדי לנסות להבין ולפרק את המשקעים שאתם מביאים איתכם, ואת היכולת לבנות תקשורת טובה יותר ומאמינה יותר (זה בזה).