קשיים בזוגיות: תחושות וחששות

אני כ-11 חודשים אחרי לידה. במהלך כל ההריון ומאז הלידה אני במעקב צוואר הרחם בשל חשד לנגעים טרום סרטניים בצוואר. לצד האושר הגדול שבלידה אני נמצאת במתח גדול כל הזמן הזה.בעלי הוא איש מאד תומך ואמפטי. אבל, לאור כל מה שאני עוברת - בדיקות כל שלושה חודשים, ביופסיות, מתח רב - החשק המיני שלי לא בשמיים ואנחנו בקושי מקיימים יחסי מין. הוא לא לוחץ עלי אבל אני רואה כמה זה קשה לו. אני משתדלת לעשות כמה שיותר. אבל אפילו פעמים רבות כשבא לי אני מאד מפחדת שיהיה דימום אח"כ וכו' מה שעושה את הכל למאד קשה.כמו כן, מאז הלידה אנחנו רבים הרבה יותר מאשר לפני כן. אני יודעת שגם זה מאד טבעי אבל יחד עם הבעיה ביחסי המין אני מרגישה אשה "פחות טובה" ונמצאת בלחץ כל הזמן שבסוף יימאס לו ממני. יחד עם כל מה שעובר עלי זה לא תורם לתדמית האישית שלי.אני תוהה אם יש משהו שאפשר לעשות. האם אני צריכה להכריח את עצמי לקיים יותר יחסי מין? האם ההתנהגות שלי לגיטימית? או האם באמת לגיטימי להאמין שהוא בסוף ימאס בי?תודה

פיליפה יקרה,
בואי ונפריד בין שני דברים. את הקושי המיני את צריכה לפתור עם סקסולוגים או עם הגניקולוג שלך, ואני לא האדם המתאים לכך. הקושי השני הוא האופן שבו את רואה את מקומך היום בזוגיות (ונכון שלפעמים שני הדברים כרוכים זה בזה).את בלחץ, ופחות בטוחה בנשיות שלך, הן בשל הקושי שלך בקיום חלקך הראשוני בחוזה הזוגיות הלא כתוב ביניכם (קיום יחסי מין), והן בשל החשש שלך שאולי לא תוכלי לקיים בהמשך את חלקך השניוני בהסכם הזוגיות (להביא עוד ילדים). משהו בין התמיכה שלו בך לבין הבטחון שלך בו הולך לכם לאיבוד, ואני לא יכול מכאן לקבוע כמה חלקים בכך יש לכל אחד מכם במצב שנוצר.גם לא ברור לי עד מתי אמור המעקב הזה להמשך. אם, בהנחה שהכל שפיר, מועד סיום הבדיקות עוד לא ברור, בעלך נמצא בחוסר ודאות באשר לסיום היובש המיני שאת כופה עליו שלא ברצונך, שיש בו אי נוחות. אבל שימי לב שאת נמצאת במצב קשה יותר, משום שלא רק שאת נמצאת באותו חוסר ודאות לגבי משך תקופת הבדיקה הקשה הזו, את נמצאת בחוסר ודאות כבד יותר לגבי משמעות הממצאים, הנוגעים לך ישירות. בעלך יכול לגבות אותך במלוא מאת האחוזים (וזה ודאי מה שהיית רוצה), אבל גם נורמלי שהוא יחשוש ממה שעלול לקרות לך, ואולי אפילו נורמלי מצידו לשמור ממך קצת מרחק, כדי לא להפגע אם יתברר שיקרה לך משהו. וכשאני אומר "זה נורמלי", אני מתכוון לכך שהתחושות שלו הן טבעיות, ושטבעי שהוא יחוש כך. הבעיה היא למצוא את האיזון הנכון בין הצרכים והתחושות שלו, שהוא לא צריך להרגיש אשם בהם כי אלו הן תחושות טבעיות ונורמליות, לצרכים ולתחושות שלך, ויכול להיות שכאן אתם זקוקים קצת לעזרה.