קשיים בזוגיות: טיפים ופתרונות

היי דר'מה שלומך ?אשמח לחוו"ד
אנחנו זוג נשוי 8 שנים אני בת 36 והוא בן 45 .יש לנו 3 ילדים מקסימים אני מתוסכלת ברמות שלא ניתן לתאר.ואני אנסה לתאר מדוע אני מתוסכלת . למרבית עין כאילו הכל בסדר אנחנו הורים מדהימים הוא שותף מלא בעל מה שקשור בבית עוזר עם הילדים כשהוא יכול ,ימי שישי עוזר במטבח ואם תשאל אותו אם הוא אוהב אותי היא יגיד שמאוד . מפרגנים אחד לדני ביציאות עם חברים אפילו חודש שעבר טסתי לשבוע והוא היה עם הילדים . מבחינה חומרית הכל סבבה .אבל מבחינה רגשית אני מרוסקת אני לא מרגישה שיש איתי בן זוג שאוהב אותי אהבה רגשית זוגית ,לא במילים לא אומר שאוהב אותי אבל דוב אם תשאל אותו הוא יגיד שכן ז"את ברור לי שמאוד חשוב לו שלי יהיה טוב כי הוא אוהב אותי אבל הוא לא יגיד את זה . הוא לא יודע להיות רומנטי ,לא ביום אהבה ,לא ביום הולדת ולא ביום נישואין .כבר לא שכבנו מלא זמן לדבריו מאוד קשה לו עם איך שאני נראית אני מדברת על הפרש של 10 קילו בין משרדי היום לבין איך שהייתי כשהתחתנו ואם לומר את האמת גם לי קשה עם זה ואני עובדת על זה.אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם החל התאומים הרגשי שאני מרגישה .אני להבדיל ממנו מאוד רגשית ,מאוד מבטאת את הרגשות שלי לא שומרת שום דבר בבטן . הוא מצידו מאוד מתוסכל כי מרגיש שהוא נותן הרבה מעצמו כדי שלי יהיה טוב אבל שום דבר לא מספק אותי . הוא לא מסמן אמר לי את המשפט שלא משנה מה הוא נותן לי זה לא מספק אותי ואמרתי לו שלא משנה כמה הוא ייתן ,לא משנה כמה הוא יפרגו ליציאת שלי ים חברות כל עוד מבחינה רגשית אני לא ירגיש שיש לי הן זוג במובן של בן זוג אני ימשיך להיות מתוסכלת כיצד לדעתך ניתן ליישב את הפער בנינו

ב

חשוב לי לציין כי שנינו עברנו כמה שנים לא פשוטות התחתנו כשהייתי בהריון .בהתחלה גרנו אצל אנא שלו שהתמונות לא היתה פשוטה .כשהן הגדול היה בן 3 והקטנה היה בת שנה אבא של בעלי היה בבית חולים תקופה של שנתיים ,במהלך תקופה זו גם אמי חלתה .אבא שלו נפטר ואמר שליש גם נפטרה . בשולי היה סיטואציה שהוא יצא משנת אבל אני נכנסתי לשנת אבל .תקופה של 4 שנים היינו במצב דיי הישרדותי של מי נמצא עם הילדים ומתי .
עכשיו אני נמצאת אחרי השנתי אבל ומבחינתי זה הזמן להחזיר את הזוגיות למסלול כי לגור עם שותף לגידול הילדים זו לא אופציה מבחינתי ואשמח לשמוע ממך איך לדעתך ניתן לעשות זאת .
חשוב שתדע אני התקופה הקשה שלי עם אמי וגם אחרי שהיא נפטרה הייתי בטיפול פסיכולוגי .בעלי מסרב לטיפול זוגי

שולה יקרה,
עברתם כל כך הרבה טראומות מאז הקשר שלכם, כך שממש לא מפליא שקשה לכם. כפי שאני מבין הוא עוזר הרבה, ותומך, אבל לך חסר החצנת הרגש שלו, והפגנת המשיכה והקירבה. לפי מכתבך, לו חסרים שני דברים. האחד, שמן הסתם הוא פוגע בבטחון העצמי שלך, הוא המשקל שלך שעלה, והשני, שאת מלחיצה אותו להביע רגש. מאד קשה להביע רגש כאשר הצד השני מודד כל תנועה ושינוי, ומתלונן כאשר זה לא קורה. וכל זה, כאשר אצל שניכם העולם השתנה באופן כל כך דרמטי ולחוץ די מאז תחילת הקשר.אני לא מכיר אותך, אבל אם הרגשת צורך ללכת לטיפול בעת הקשיים שלך עם אמך ולאחר מכן, כנראה שעשית נכון, וכנראה שזה היה נדרש. עכשיו, נדרשת עבודה על הזוגיות. צר לי שהוא לא מעוניין להגיע לטיפול, כי זה היה קל יותר עם החלטה שלו שיש בה גם הצהרה כפולה: אני רוצה להמשיך איתך (הצהרה שאני מבין שאינה מוטלת בספק גם כרגע, למרות החשש שלך כשהוא לא מביע אהבה וקירבה באופן יזום), וגם: אני רוצה שנשנה משהו (בלשון רבים). עם זאת, אני קורא את הכאב שבמכתבך, ואת הכעס על הפגיעה, וגם את הקושי שלך לשמור אותו בפנים, כי באמת קשה לך לשאת זאת. אני ממליץ לך ללכת לטיפול, והפעם לטיפול זוגי - גם אם הוא יתחיל לבד. יש דרכים להכניס את בעלך לטיפול הזוגי, כי נקודת המבט שלו הרי חשובה, בין אם הוא יבוא לטיפול בעצמו ובין אם לאו. ויתכן שבשלב מסויים הוא ירצה להצטרף, ולו רק כדי להבהיר את נקודת המבט שלו טוב יותר.