קשיים בזוגיות בחו"ל

דר חסון שלום,
אני נפעמת כל פעם מחדש מההשקעה הרבה שלך בפורום, אני לומדת ממנו המון. מקווה שהפעם תוכל לשפוך מעט אור גם על הבעיה הסבוכה שלי . אנחנו זוג בתחילת גיל השלושים , ויש לנו ילד , אנחנו יחד כבר 10 שנים. הקשר ידע עליות ומורדות , אבל בהחלט הקשר הוא קשר טוב.בעלי קיבל הצעת עבודה מאוד מאוד אטרקטיבית, ושאני אומרת אטרקטיבית אני מתכוונת לזה שזו הצעה של פעם בחיים, והוא מאוד מאוד רוצה את העבודההעניין הוא שהעבודה בארה"ב, ואם אנחנו נוסעים זה לפחות לשלוש שנים!!!אני לא מסוגלת לחשוב על להיות רחוק מה מהשפחה שלי ומישראל שאני כל כך אוהבת , כל כך הרבה זמן , אני יודעת שזה ממש לא בוגר מצידי , אבל אני פשוט לא מסוגלת.מנסיוני בעלי ישקע בעבודה וכל התמיכה שאני בדרך כלל מקבלת מהמשפחה כאן בארץ, לא תהיה שם במיוחד לאור העובדה שאנחנו רוצים להביא עוד ילד... מה שאומר שעזרת המשפחה קריטית אף יותר ... אני לא מדברת על עזרה יומיומית , אבל אפילו שהאמהות מבקרות פעם בשבוע כל אחת זו עזרה נפשית ופיזית אדירה ...אני יודעת שהרוב יפול עליי , הוא יעזור במה שיוכל , בדיוק כמו בארץ , אבל בארץ אני מסתדרת עם זה, ושם אני חוששת שלא !!!!אני גם רוצה להוסיף שהעבודה שלו כאן מצויינת , הוא מרוצה בה וטוב לו הוא מוערך מאוד ומתעסק במה שמעניין אותו ...אני מרגישה שאני ממש הולכת להתרסק במעבר הזה ....לא אחזיק מעמדאני גרועה בהתמודדות עם שינויים , אני ממש נכנסת לדכאון מזה ..אני מתייסרת מאוד , זו הזדמנות אדירה בשבילו ואני מרגישה שאני פשוט לא מסוגלת !!!אני בטוחה שיגידו , מה ? איזה טיפשה ? אמריקה והכל , אבל זה פשוט לא מדבר אליי בכלל , הייתי שם , טיילנו , אפילו חיינו שם תקופה של חודשיים , וזה ממש לא עושה לי את זה !!!!אני אוהבת אותו , ולא רוצה לאכזב אותו ... אבל אני יודעת שאם לא ניסע הוא יחוש תחושה עצומה של פספוס ואני ארגיש שאכזבתי אותו וכל הזמן אנסה לפצות על זה ...אני במלכוד :אופציה הראשונה : לא להסכים, ואז לחיות בתחושת פספוס שלו ותחושת אכזבה ונסיון שלי כל הזמן לפצות על זה ... אולי אפילו זה יוביל אצלו לתסכול שיוביל גם לבעיות בזוגיות בעתיד, כי הוא יזכור לי את זה ....אופציה שניה : לנסוע איתו בידיעה שאני אתמודד עם זה רע מאוד , התמודדות שתשפיע גם עליו וגם על הילד שלנובנוסף שוחחנו אתמול בלילה , הוא אמר שמבחינתו נכשלתי כשלון חרוץ במבחן הזוגיות שכן אני לא תומכת ולא שמחה שהוא בשיא הקריירה שלו, ורק תוקעת מקלות בגלגלים, הוא אמר גם שהוא בכלל לא צריך את זה בחו"ל, במקום שיתרכז בעבודה הוא יצטרך להתרכז בי ובקשיים שלי והוא לא מעוניין , מה גם שהוא רמז בגסות שהוא לא יודע מה יקרה עוד כמה שנים , אם אני ארצה לחזור והוא לא, הוא לא מבטיח שזה יקרה כי הכל תלוי באיך ילך לו בעבודה, כלומר, אם יהיה לו טוב , לא בהכרח שימהר לחזור . בנוסף הוא אמר שעכשיו הוא מאוד פגוע ומבחינתו גם אם לא יקבל את ההצעה הוא היה רוצה להיתגרש כי הוא לא יוכל לחיות איתי יותר, כי כאמור לפי דעתו נכשלתי .. לא תמכתי . ובכן , אני לא חושבת שנכשלתי באיזשהו מבחן , אם הקריירה שלו מתקדמת בארץ , תמיד תמכתי , אם זה להיות לבד בסופשים עם הילד כשהוא נוסע לעבוד עוד קצת , או שהוא חוזר מאוחר הביתה כל יום , אף פעם לא אמרתי מילה ,תמיד שאלתי איך הולך בעבודה והתעניינתי , עד שזה מגיע למצב בו ההתקדמות בקרירה שלו גובה ממני מחיר שאני לא מסוגלת לשלם ,גם אם הייתי רוצה . זה גם לא שינוי שאפשר לנסות לראות מה יהיה , אם נוסעים אז נוסעים , הוא לא יוכל סתם ככה להגיד שהוא עוזב אחריי חודשיים ...אחרי שהסכים להצעה. כך שהשינוי הוא לא הפיך וההתמודדות איתו צריכה להיות ברורה וסבירה ברמת הקושי. אני מרגישה שזהו הקשר הגיע למצוי , ואני מרגישה שבגלל שטות , כי ממתי עבודה יותר חשובה מזוגיות ומשפחה , כנראה שבכל זאת עולם הערכים שלנו שונה . אני פגועה ממנו גם , על איך שהוא מוותר עליי , עלינו... איך עליי להתמודד? האם לנסות בכל זאת ? למרות מה שהוא אמר ? או שזה אבוד ? ובכל מקרה אמצא את עצמי באותו מצב עוד כמה שנים כשארצה לחזור ? תודה

איילת יקרה,
במידה מסויימת, אפשר לומר ששניכם נכשלתם במבחן של הזוגיות. את, כי הפחדים שלך, הבאים מההכרות שלך את עצמך, מונעים ממך לסייע לו בקידום הקריירה ובמימוש החלום והחוויות שהוא רוצה לממש, והוא, כי הוא לא מבין שהפחדים והחששות והקשיים שלך, הם ממשיים, ושבאמת קשה לך להתמודד איתם.התוצאה של העובדה שכל אחד מכם יש צורך כל כך גדול שמפריע לו להתפנות גם לצורך של האחר, היא שבירת אמון ביניכם שתימשך עד לשלב ההחלטה, ותשאיר משקעים משמעותיים אולי אצל שניכם בהמשך, בין אם זה יהיה בארץ או בארה"ב.הקשיים שלך, של געגועים למשפחה, יכולים בעידן התקשורת המודרני להיפתר חלקית (אני יודע – רק חלקית) בתקשורת סקייפ וכדומה. עזרה פיזית לא תקבלי, לא תוכלי "להסניף" את בני משפחת במגע ובביקורים מעשיים, וזה יהיה קשה. וככל שלך יהיה קשה יותר, כפי ששניכם מודעים לזה, כך גם תזדקקי יותר לבן זוגך, וכך גם לו יהיה קשה יותר נפשית להתמסר לעבודתו.חברים: אני לא יודע לאן אתם מיועדים להגיע בארה"ב, אבל במרבית המקומות ההיי-טקים או האקדמאיים יש לא מעט ישראלים, כך שאפשר למצוא חברים בלי מאמץ רב. זה למרות שישראליים המגיעים לרילוקיישן או ללימודים הם אוכלוסייה ניידת, כך שחברים שם לא תמיד ילוו אתכם לכל התקופה.חרדות: כאן הקושי שלך עלול להיות משמעותי יותר, ואני לא יודע אם ואיך הוא יכול להיפתר. אני מניח שכן, אבל אני לא מכיר אותך מספיק כדי לדעת. יש אפשרות להקל על הקושי הזה, אבל קחי בחשבון שגם לזה יש מחיר. האם שווה לשלם אותו? אולי כן. דברי על זה עם בן זוגך.פיתרון?הצעתי בעניין זה היא לקחת עזרה מקצועית, כדי להתגבר על החרדות, וכדי ללוות את הזוגיות שלכם, ואולי בעיקר אותך תוך כדי השהייה שם. אני עצמי עוסק ביעוץ זוגי לישראלים בחו"ל דרך האינטרנט (סקייפ, למשל, או בהתכתבות) ובטלפון. אולי כדאי שתשקלו משהו כזה: תחילת ביקורים אצלי או אצל איש מקצוע אחר כאן, בארץ, בטרם היציאה, הכרה של שניכם ושיחות לבנייה של תוכנית הכנה משפחתית להתמודדות עם הפחדים שלך, והמשך ליווי שם, ככל שיידרש. ביליתי מספר שנים בעצמי בארה"ב, כך שאני מכיר היטב גם את הקשיים של ישראלים בחו"ל, וגם את הפערים במנטליות לעומת האמריקאיים, מה שייקל עלי לסייע לכם.תוכלי למצוא קישור לאתר שלי בתחתית ההודעה הזו.