קשיים בזוגיות: אמון, הורים ותלות

ד"ר אורן חסון תודה לך על התגובה ל "תודה לכל מי שעונה " מתאריך 23.01.10אני חייבת להודות כי כל מה שכתבת הוא נכון . העניין הוא שקשה לי להודות בו בקול רם.יש בעיה של שיתוף, אמון ובטחון בקשר מצדי - הכל נובע ממני ומזה שאני מקשיבה לקול ההורים ומפחד שלי לצאת לחיים בחוץ.בהרבה נושאים במהלך הקשר , אני שיניתי את דעתי והבלגתי לכיוון המחשבות שלו - אבל אני שמחה שהקשבתי לו , אני חושבת שהוא עזר לי במובן מסויים לשנות את כיווני מחשבה שלי שהיו נראים לי הכי "נוחים" בעולם בבית ההורים והיו מקובלים אצל ההורים שלי בראש.כרגע , עומדת בפנינו שאלה מאוד כבדה ואיני יודעת מה גורלה יהיה .אני נמצאת בלחץ . הוא לוחץ על מעבר לדירה משותפת - אני מצידי כרגיל מחפשת למי להקשיב - ההורים נגד .יש לי בעיה של פחד מהחיים - אני תמיד גרתי עם ההורים והייתי במקום מאוד נוח. למדתי בבית הורים , הייתי קרוב לבית בצבא . ותמיד הייתי ילדה טובה ועושה מה שהם אומרים אולי גם מפחד כלשהו,החינוך שלי היה מצד אחד מאוד מלטף וחונק מאמא ומצד שני עם פחד אם לא עושים כמו שצריך מאבא.הוא רוצה שנגור ביחד לפני הנישואים - הוא הציע לי כבר, ועכשיו הוא מצפה שאעמוד במילה שלי שהבטחתי לו לעבור לגור ביחד.אני אומרת לו את דעתי והוא עומד על שלו .מה עליי לעשות? אני אמרתי את דעתי והוא בכל אופן אמר "טוב , הכל ממשיך כמו שדיברנו עד עכשיו , לא משנה שאיבדת את העבודה, יש לך בכל זאת את החלקית , תתחילי למצוא אחרי שנעבור לחיות ביחד ".אנחנו כבר מצאנו דירה טובה גם בעיניי- אבל כרגע אני מפחדת לעשות שינוי לחיים משותפים כשאני רב הזמן בבית - יש לי עבודה חלקית בכל זאת מהבית.אני מפחדת לעבור לגור ביחד- זה משהו חדש ואני מפחדת שלא ילך לנו.אני עדיין חייה עם ההורים והם משפיעים עלי שלא לעבור לגור איתו לפני החתונה , הם אומרים שאהיה בבית ובינתיים שלא אמהר למצוא עבודה , כשתהיה עבודה ,אז בסדר - והוא ההפך רוצה שנעבור לגור ביחד מהר ושאני אחפש עבודה.בבית ההורים אני מרגישה במצב מאוד נוח - אני מחפשת עבודה ואין לי לחץ של כסף.אני בטוחה שיהיה לי לחץ לכסף איתו ורצון אמיתי לצאת לעבוד- אני מרגישה שהוא באמת רוצה לבחון את כושר ההשרדות שלי מחוץ לבית. אני חיפשתי את העבודה שלי המון זמן כי לא רציתי לעבוד במשהו שלא לפי התואר שלי וגם בגלל שההורים שלי לא לחצו עלי למצוא עבודה כי חייתי אצלם ועזרתי במטלות בבית.אני מאוד מושפעת מההורים שלי - והם גם רוצים שאשאר קרוב אליהם בעתיד - אבא כל הזמן דואג מה יהיה איתו שיזדקן - ורוצה שיהיה מי שיטפל בו לעת זיקנה (בן 60 עובד ויצא לפנסיה בעוד שנתיים).אז אבא נגד ארוסי לגמרי ואמא היא קצת נקרעת בין דעות של אבא לבין זה שהיא רוצה שיהיה לי טוב .לסיכום , יש לי את ההורים שמשפיעים עלי:1. לא אוהבים את הארוס שלי ולא מאמינים לו.2. לא רוצים שאעבור לגור איתו לפני החתונה - מפחדים שמנצל אותי.א.) ואני שמקשיבה להם תמיד -אני נקרעת בין דעות שלהם לאהבה שלי אליו - אני בוטחת בו ,אבל זה שההורים שלי לא בוטחים בו - זה גורם לי למחשבות ולשאלות - שלחלקם הוא לא רוצה לענות ,אני חושבת שהוא מרגיש את חוסר האמון שלי כלפיו , אבל הוא תמיד מנסה להסביר לי שהכל בסדר .ב.) אני גם תלוייה בהם כרגע כלכלית ואנחנו גרים באזור מאוד טוב- איתו אני אגור באזור פחות טוב - וההורים שלי כל הזמן נגד - רק זה בראש שלי!!!!!הבעיה שלי זה ההקשבה שלי להורים - הם היו מחליטים בשבילי המון , אני למדתי להתייעץ רק איתם תמיד בכל נושא , אני מאוד תלותית בהם , אני לא יודעת מה לעשות עכשיו?

דנה יקרה,
מעניין שמכתבך זה שונה כל כך מהקודם. בראשון,כאן, כתבת שהוא משקר בקלות רק כדי להשיג מה שהוא רוצה. כתבת שהוא לא אמין גם בכך שהוא לא מתחשב, מאחֵר או לא מופיע כלל, מבלי להודיע. כתבת שהוא מוכן לרמות את הרשויות, כדי לעקוף את החוק. כתבת שאינך בטוחה אם הסיבה שטען שבגללה שוחרר מהצבא היא הסיבה האמיתית, ושהראש שלך מאותת משהו שהלב לא מוכן לקבל. כתבתי לך שאת חוששת, ככל הנראה, שיום אחד הוא עלול לרמות אותך כדי להשיג משהו שהוא רוצה מאד, ועל זה, אני מניח, את כותבת עכשיו שזה נכון, אלא שקשה לך להודות בכך בקול רם.אלא שעכשיו את כותבת עליו ועליך דברים אחרים לגמרי. את כותבת שיש לך בעיה של שיתוף אמון ובטחון, אלא שהכל נובע ממך ומההורים שלך. הפעם את כותבת שאת בוטחת בו, אלא שאת נגררת אחר ההורים שלך שלא בוטחים בו.מה שאומר, דנה, שאכן הבעיה היא קודם כל אצלך. את כנראה גם רוצה אותו ולא מוכנה לעזוב אותו, וגם לא מאמינה לו, וזה מבלבל. את רוצה אותו, ולכן גם, לפעמים לפחות, לא רוצה להאמין להורים שלך, והכל אצלך בערבוביה. וכנראה, כנראה דנה, משום שעוד לא למדת להיות עצמאית. וכשאת מסתמכת על דעתם של אחרים, וכשאת מסתמכת על שולחנם של אחרים, מה שמגביר עוד יותר את התלות, את מתקשה לקבל את דעתך שלך. לכן, לפעמים הוא משפיע עליך, ולפעמים הורייך משפיעים עליך. ואני לא בטוח אם שני הצדדים לא מזיקים לך.אם אביך באמת רוצה שתישארי בבית כדי שתטפלי בו לעת זקנה, אז יש לו בעיה, והוא מטיל עליך רגשי אשמה מיותרים. את צריכה לחיות את חייך, לא את חייו. אם את תלויה בדעתם של הורייך, יש לך בעיה, כי בגילך את צריכה כבר לסמוך על עצמך. ואם זו לא דעתם, אז את סומכת על דעתו של החבר שלך, כשאת לא באמת בוטחת בו, ולפי דברייך, מהמכתב הראשון, כנראה בצדק. ואני מאמין לשני המכתבים גם יחד.מה שאומר שאת צריכה ללמוד להתחיל לגבש את דעתך, דנה. כרגע, אני לא בטוח שאת יודעת לעשות את זה לבד. אולי כדאי שתלכי לטיפול אישי, במטרה לעשות בדיוק את זה. ללמוד להתמודד עם דעתך, ולדעת לעמוד מול דעות נוגדות של אחרים, אם את לא באמת מאמינה בהן. לאו דווקא לריב איתם או להתווכח איתם, אלא לדעת לעשות את הויכוח הזה עם עצמך, ולגבש את דעתך שלך. להיות עצמאית, דנה.