קשיים בזוגיות: איך להתמודד?

היי אורן,
רציתי להתייעץ לגביי התמודדות עם בן זוג שמתרחק כאשר מגיעים למצב של ויכוח או מריבה.
אולי אתן קצת רקע עלינו - אני בת 28 ובן זוגי בן 35.
שנינו מגיעים מבתים די זהים מבחינת החינוך, כאשר הוא בן הזקונים, היותר מורד בבית
ואני הבכורה שבגדול ולרוב מנסה לרצות ולפייס.
אנחנו בתחום ההייטק שנינו והיום יום שלנו עסוק, כאשר אצלו זה עמוס כפליים
כי הוא עושה נסיעות של שעתיים לכיוון כל יום מ-6 בבוקר ועד 6 בערב ומגיע בסביבות 7 לדירה שלו (גרים בנפרד) בעוד שאני עובדת מהבית.
יש לי קושי מאוד גדול עם העניין שאנחנו לא נפגשים הרבה, בהתחלה זה היה פעם בשבוע
ולאחרונה זה הפך לפעם בחודש וזה נהיה מאוד מעיק. הצפתי את זה בפניו והוא אמר
שזה לא בכוונה ושהוא מודע לזה שהוא מאוד עסוק ועייף ואין לו זמן גם לעצמו לנשום ובטח לא להיפגש (אנחנו במרחק שעה נסיעה).
הוא גם לא מוכן שניפגש באמצע או שאגיע אליו, הוא זה שתמיד נוסע אליי.
בהתחלה הצגתי את זה בצורה נעימה וכבקשה והצעה להיפגש.
כשזה אמר שזה ״לא מתאים״ או שהוא צריך ״לעזור להורים״, נפגעתי והתחלתי לומר
שנדמה שאני תמיד בסדר עדיפויות נמוך ושאין לו זמן אליי.
הוא אמר שההתנהגות שלי מרחיקה אותו ושזה לא עוזר שהדיבור שלי מתלהם ורק גורם לו
לא לרצות לראות אותי.
זו דוגמה לויכוח שנרגע מיד, כי אני מהפחד שלי או מהרצון שלי להחזיר את הקשר איתן ויציב,
נסוגה ומוותרת.
אחרי ויכוח שכזה הוא מסוגל לא להיות זמין בטלפון לכמה שעות טובות.
אבל זה קיים כמעט בכל ויכוח. הוא לא אוהב להתווכח, לריב, הוא מתרחק ברגע שזה קורה.
הוא לא מסוגל להתמודד עם חילוקי דעות, עם כעס, ועם האשמה או ביקורת.
וברור שאף אחד לא אוהב לקבל ביקורת, אבל כשאני מנסה לדבר נעים, אין התייחסות לרצון שלי
וכשאני מדברת בהתלהמות זה התסכול שיוצא, ואז בכלל גם קשב אין.
אז לכאן או לכאן קשה מאוד לדבר אליו.
הזמן היחידי שבאמת יש קשב, זה כשזה בא ממנו. ולכן הרצון שלי לא בא לידי ביטוי לרוב
במערכת היחסים הזו.
הוא אמר לי שהוא מרגיש שהוא עושה לי רע ושהוא יודע שהוא מוזר ודפוק ואולי הוא
צריך עזרה מקצועית עם ההתמודדות שלו עם דברים, ואני מנגד כדי שלא ירגיש לא טוב,
אמרתי לו שיש לו תכונות טובות ויש לנו רגעים נעימים ושבסך הכל כיף לי איתו, אז זה לבדו
לא מייצג אותו בקשר, זה רק חלק מהעניין.
אבל בלב אני מרגישה שהעניין הזה אכן מעפיל על הקשר.
ואני לא יודעת מה הדרך הנכונה לגשת אליו. איך ניגשים לעקשנות כזו? איך מקלפים את הקליפה שלו ונותנים מקום גם לרצונות שלי פה?

לורן יקרה,
אני מתרשם שלא רק שהוא מתשה לקבל ביקורת, אלא גם שהוא חושב שאת ממש לא מבינה אותו. הוא רואה שהוא לא נותן לך את מה שאת רוצה בזוגיות, אולי אפילו גם מתוסכל מזה, וזה כנראה גם מוריד לו את הביטחון שהוא מתאים לך, לפחות בתנאים הנוכחיים, והדרך שנותרה לו להסביר לך את זה היא בכך שהוא מוזר ודפוק. יתכן שהוא גם מאמין בזה, אבל יתכן שזו הדרך שלו להפסיק את הביקורת שלך. כי בזה הוא גם אומר לך 'כך אני', ולכן גם, בדרכו, 'תתמודדי עם זה'.יתכן שלו היה מרגיש שאת לא רק מתוסכלת מזה שאת רוצה יותר ממה שהוא מאפשר לך אלא גם מבינה את הקשיים שלו ואת הסיבות לכך שהוא לא נותן יותר, היה לו יותר קל להתמודד עם התסכול המשותף שלכם, ולדבר איתך על זה.בצד זה, האפשרויות האחרות לא לגמרי ברורות לי. האם אף פעם לא היית אצלו? מתוך כמה זמן שאתם ביחד? – לא כתבת כמה זמן אתם ביחד בתנאים האלה. זה לא פשוט לנהל יחסים מרחוק בגלל המאמץ, ובגלל שבשל כך גם יש פחות פגישות.אמרת שהוא מסרב שתגיעי אליו. יתכן שיש כאן דברים שאת לא יודעת, כמו: האם הוא חושש להפחיד אותך, ושתברחי אם תדעי עליו דברים נוספים, כמו מהבלגן שיש לו בבית? או אולי זה שהוא גר אצל ההורים? או התנאים שבהם הוא חי?יתכן שיש הרבה דברים שהוא לא מדבר עליהם בגלל החשש שלו מכך שאת לא מבינה אותו. וזה סוג של טיעון מעגלי, כי לא תדעי עד שהוא לא ידבר יותר, מה שמקשה עוד. נראה שאם תנסי גישה אחרת, לא רק 'נעימה' יותר, אלא להתחיל מהעברת תחושה שאת מקבלת את המצב, ובעיקר מנסה להבין אותו, ואולי כך לרכוש יותר את אמונו, הוא גם יראה יותר נכונות להתאמץ, ואולי אפילו מבלי שתבקשי. אבל במצב העניינים הנוכחי, עושה רושם שזו תהיה דרך ארוכה. את צריכה את הסבלנות בשביל זה.

היי אורן, תודה על התשובה המפורטת וההתייחסות :)
מעולם לא הייתי אצלו, ואנחנו בקשר 8 חודשים.
גם לא פגשתי את הוריו, והוא לא פגש את שלי.
בהתחלה חששתי שיש לו משהו להסתיר, ואמרתי לו שזה מקשה
עליי לסמוך עליו, והוא נפגע מכך ואמר שאולי הסיבה שהוא לא רוצה שיבואו
אליו זה כי הוא בעצמו לא מרגיש בבית בדירה שלו.
היום הייתה לנו שיחה, והצפתי בפניו דברים בצורה אחרת,
ניסיתי לגשת אליו באופן שבו אין שום ביקורת או האשמה או בקשה,
אלא שאלות. פשוט שאלתי אותו מה זה יגרום לו להרגיש אם אבוא אליו,
אם הוא יצא מהעבודה מוקדם יותר בשביל להיפגש וכו.
פעם ראשונה מזה כמה חודשים, שהוא השתתף בשיח מבלי לברוח.
הוא אמר שנחמד לו כשהוא בא אליי, הוא אמר שנחמד לו כשאנחנו יוצאים בחוץ,
אבל ההרגשה שמישהו יבוא אליו הביתה או שהוא יאלץ להטריח אותי לבוא עד אליו,
גורמת לו להרגיש לא נעים ולא בסדר. הוא לא אוהב לארח אצלו והוא לא מרגיש בנוח
שיש אצלו אנשים. עוד לא הצלחתי להבין עד הסוף למה, אבל אני רואה בכך התקדמות
כי הוא שיתף אותי במשהו שעד כה לא היה.
לגביי ההרגשה של להיות בעדיפות נמוכה - הוא אמר שהוא לא מרגיש שהוא נותן לי
עדיפות נמוכה, אלא שהוא לא מצליח לתעדף כלום ושום דבר. הוא בעומס רגשי.
ואמרתי לו שאני אהיה ביחד איתו במקום הזה ואהיה סבלנית ואתמוך.
עד כמה זה יחזיק? אני מקווה שמספיק זמן עד שנחזור להיות זוג סטנדרטי שנפגש יותר.
האם לדעתך הגישה שלי הייתה נכונה?

לורן יקרה,
אם הגעת בעזרת הגישה הזו למשהו שלא הגעת אליו קודם, אז סימן שהגישה הזו היתה יותר נכונה. עבורו. אם תהיה לך סבלנות, ואד דרכה תגיעי עם הזמן לעוד ועוד, אז יש סיכוי טוב שהיא תהיה גם נכונה עבורך. וכמו שאמרת - ישנם דברים שאת עדיין לא יודעת אותם, ושהוא עדיין שומר עליהם אצלו קרוב לחזה. זה גם מה שכיוונתי אליו. זה לא אומר שאלו הם דברים שמכוונים נגדך, אלא דברים שהוא לא מרגיש בנוח איתם, או אולי סוג של 'חופש' שהוא צריך עדיין, אולי בגלל לחצים שלא קל לו להתמודד איתם. ככל שהוא יבטח בך יותר, כפי שקרה הפעם, תדעי עליהם יותר. אבל את צריכה להיות סבלנית יותר. אולי קצת כמו שמתקרבים לחיית בר חששנית, שלא רגילה לקירבה ולחשיפה. זה הקושי שלך. ואני חושב שככל שאת תוכלי לבטוח בו יותר, ולהאמין שהוא באמת רוצה את טובתך, על פי היכולות שלו, כך הוא יוכל לבטוח בך יותר , וגם לתת לך יותר.