קריירה וזוגיות: מה עושים?

אני בקשר זוגי על בסיס טוב, כבר כמעט שלוש שנים. אני בת 22 הוא 23. אנחנו מדברים הרבה על עתיד משותף, ילדים, ובקרוב מגורים משותפים. העניין הוא שבאנו מרקעים נורא שונים, הוא בא מבית בו האמא לרוב בבית והיא מטפלת בעיני הבית, ניקיון, בישול, ילדים. כמו שצריך להיות לא? אצלי זה שונה, אני בא מבית בו אבא שלי היה מאוד פעיל בעזרה בבית, הוא היה הדואג העיקרי לניקיון הבית, ומיידי פעם היה דואג לארוחה. אבא שלי היה עובד הרבה פחות שעות בשבוע מאשר אמא שלי, לכן כך הם חילקו בניהם את תפקדי החלוקה בעבודות הבית. זה בעצם המציאות אליה גדלתי, בו הגבר הוא מישהו שווה בחילוקי תפקידי הבית.כאשר דיברנו על מגורים משותפים הבנתי שהוא חושב שאני הולכת להיות בעיקר עקרת הבית (אם אפשר לקרוא לזה ככה) והוא כמובן יעזור לי פה ושם אבל זה בעיקר אני אמורה לעשות, ילדים והכל. לי זה פחות נראה הסדר הזה ולדעתי זה אמור להיות שווה בשווה. בעוד שאני בחורה שלומדת לתואר והוא לא, ככה שלימודים כרגע ובעתיד עבודה מסודרת בסדר עדיפויות גובה אצלי יותר מאשר לדאוג לעניין הבית ולהיות האחראית העיקרית. אני מבינה שבהרבה בתים זה ככה אמור להיות, אבל לי קשה לקבל את זה בתור החיים שלי בהמשך. נורא קשה לי להתפשר על זה, ולא כך אני רוצה לראות את חיי. אני יודעת שאולי זה לא אמור להיות ככה, אבל זה יגרום לי להרגיש קצת פריירית, גם יעבוד קשה מבחינה לימודית ועבודה של יותר שעות ממנו ככל הנראה, וגם זה? קשה לי נורא להתפשר על זה. ואני אמרתי לו את זה, את כל מה שרשמתי לך כאן.הוא לא קיבל את זה נורא יפה, הוא רגיל שאמא שלו דואגת להכל, ואחיות שלו דאגות לניקיון הבית וכל עניין הזה. והוא בעיקר היה עושה כלום בבית, ויצא לי לשמוע הרבה את אמא שלו מתלוננת על כך גם מולי. אני לא ממש רוצה להחליף את התפקיד שלה בחיים שלו. אני לא ממש יודעת מה לעשות כרגע, האם להתפשר? אני לא מרגישה אם זה נכון, אני מאמינה שלא אמורה להיות בעיה לחלק את התפקידים בנינו שווה בשווה.מה אתה אומר?

גיל יקרה,
עושה רושם שאם הוא לא יקבל, במלוא מובן המילה, את האפשרות שאת תפתחי קריירה משלך, ושזה אומר שיש לזה גם השלכות עליו שהוא מוכן להן, הוא לא יהיה מוכן לזוגיות איתך. כלומר, אולי הוא ירצה בה, אבל מתוך תקווה שאת תשתני, מה שאת מאד לא מעוניינת לעשות. אם זה המצב - יהיה ביניכם קונפליקט מאד משמעותי בהמשך. את מזהה זאת, ולכן את מתלבטת.אבל מה שלא ברור לי הוא השאלה שלך אם להתפשר. האם תוכלי להתפשר? כלומר, מדוע לשאול אותי על משהו שאת לא מוכנה לו. כי את לא בטוחה שאת זכאית לשוויון הזדמנויות? - את לא נשמעת ככזו. אני לא צד בעניין, מבינה? את צריכה ללכת עם מה שאת מרגישה שנכון לך, ולפי מה שכתבת, כנראה מה שנכון לך לא נכון לו.