קנאה ורגשות: מה באמת מטריד אותך?

שלום
ד"ר חסון היקר,חברתי עברה לאחת הערים הגדולות בעולם לפני עשר שם. שם, באופן מקרי הכירה ב2009 את בעלה כיום. הם זוג יפהפה, רואים שיש ביניהם אהבה הבנה תקשורת ועניין משותף. התכתבותנו נקטעה לפני שנה ומאז ניסוני ליצור קשר לא נענו. אני נוטה להביט מדי כמה ימים בדף האינסטגרם שלה שמצאתי ופשוט לשמוח בשבילה (היא יפה מאוד, מטופחת, נשית, ישירה, בטוחה בעצמה, חברותית וחייכנית ובעלה גברי, נאה, חברותי אחלה בחור) ומצד שני לקנא בה. זה אוכל אותי. בן זוגי לא מעוניין לנסות לחיות בארץ ההיא אפילו שהוא יכול בקלות והיה שם בעבר (הרצון לשם לא קשור בחברה). וכך אני מקנאת בה לא רק הזוגיות המרהיבה והאושר אלא על הסביבה המדהימה בה היא חיה. מה עושים? תודה רבה.

חברה יקרה,
אם את מחפשת אנשים לקנא בהם, אני בטוח שאפשר לספק לך עוד רבים כאלה, יפים ומצליחים, שכותבים עליהם הרבה בעיתון, ורואים אותם הרבה בטלויזיה. אני מבין מאד את ההבדל, כי כאן, זה היה קרוב כל כך, ולכאורה, כשזה במרחק נגיעה, גם את היית יכולה, או לפחות אם לא להגיע לזה בעצמך, אז לגעת בזה, ולחוות את זה אחת לזמן מה. ואולי... אולי דווקא להבין שמקרוב זה לא בדיוק מה שזה נחווה מרחוק. לו זה היה המצב, אני בטוח שהיית בכנות מצטערת בשבילה, אבל מצד שני, גם מקנאה פחות.האם זה נקטע מצידה כי היא רצתה להשאיר אצלך את תדמית השלמות? או כי היא ראתה בך את הקינאה? או כי היא לא מסתכלת אחורה ואין לה זמן למי שלא "מצליח" כמוה? ואולי המחשבה על האפשרות הזו היא שמטרידה אותך, כי היא די משפילה? - הענין הוא שאת באמת לא יכולה לדעת מה קורה באמת, והדבר החשוב יותר הוא שזה לא באמת משנה לך, פרט לכך שזה גורם לך להרגיש רע.אשאל אותך לכן שאלה שתצטרכי לתת לה תשובה:למה את צריכה את זה?ולא אסתפק בתשובה "אני לא יכולה אחרת".ובדקי גם אם אולי כיוון התשובה הוא שונה לגמרי, ובכלל קשור לקשר וליחסים ולתקשורת, ואולי לאכזבה שלך מול בן זוגך.

ד"ר חסון תודה על תשובתך, ניסיתי לחדש את הקשר פעמיים והיא לא ענתה. זה משפיל אך אני רגועה שניסיתי. אני מסתכלת כי התרגלתי, מעניין אותי, ומשווה בין חייה לחיי. אני מדמיינת שאני חיה שם, או יכולה לפחות (גרתי בארץ ההיא כמה חודשים כתיירת והתאהבתי) ורוצה את זה מאוד.העניין אכן בבן זוגי. הוא יכול בצ'יק לעבור אבל הוא לא רוצה. הוא בן זוג אוהב ודואג. אך הוא קרוב מאוד להוריו למרות שהוא בן 36. אחד מהוריו, אינטליגנטי אך שתלטן ודומיננטי, נגד לגור בחו"ל והשני בעד אך הוא פסיבי ושקט בנושא (הם לא יודעים שאני רוצה לחיות שם). יחסנו התהדקו לאחרונה ואני חשה כלואה, כי ההורים מבוגרים ואי אפשר לעזבם לבד כאן: הם מתראים כל שבוע ונעזרים בו להשלמות קניות ועוד. חשוב לציין שגם להם יש אפשרות לחיות בחו"ל רק רצון חסר. נגד ההורה שמתנגד לחו"ל צומח בי קימום כי הוא זה שבעצם תוקע אותי פה. בן זוגי הודה שהוא כאן בעיקר בגלל הוריו. אין לו כאן משפחה בגילו והוא נשאר בגלל הצורך לטפל בהורים ובכך מפסיד את החוויה של לחיות לצד 3 אחיותיו ואחייניו הרבים שגרים בחו"ל, כולם בעיר מרכזית ויפה.באינסטגרם של חברתי אני רואה את החיים שאני רוצה. אגב היא עברה כי יש לה שם משפחה. אך בן זוגיכפוף למרותו של ההורה, שכל מה שהוא נותן לו זה ערבים עם חבריו המבוגרים והתערבות (מסוימת) בחיינו. מה ניתן לעשות?