יחסים לא ברורים: מה לעשות?

לד"ר אורן חסון בוקר טובלפני כחודשיים כתבתי לך על בן הזוג שביקש פסק זמן בעיקבות החיטוט שלי בפלאפון שלו וההסתגרות שלי כלפיו בעיקבות זה.אז אתה אמרת שכדאי שאלך לטיפול אישי בעיקבות רגשות האשם שלי שגרמו לי להסתגרות זו.כפי שהצעת התחלתי ללכת לטיפול אישי לגבי ההסתגרות שלי במצבים מסוימים.רציתי לעדכן שלאחר הפסק זמן המשכנו להתראות כמעט בכל יום עד שקרא לי לשיחה ואמר שרוצה להיפרד אך אחרי שאמרתי לו שלמדתי המון מהעניין ואני מאוד רוצה שנחזור אז הוא אמר שניתן לזמן לעשות את שלו.מאז אנחנו בקשר בעיקר דרך התכתבויות.נפגשנו כמה פעמים ,אני משתפת אותו בכל מה שעובר עליי.והוא גם נותן לי עצות,אבל עדיין הקשר הוא רופף.הוא אמר לי שהוא מאוד אוהב אותי ומעריך אותי כבן אדם אבל הוא לא מצליח להרגיש את אותה הרגשה שהיתה לפני מה שקרה עם החיטוט בפלאפון שצריכה להיות בין גבר לאישה אלא יותר כאדם קרוב אליו שאיכפת לי ממנו וגם לו איכפת ממני.ניסיתי כמה פעמים להזמין אותו אליי ולהיות איתי ועם הילדים אך הוא מסרב בכל פעם .כמעט כל דבר שאני מציעה לו הוא מסרב אך כן מדי פעם מזמין אותי לביתו.לפני כמה ימים דיברתי איתו ואמרתי לו שהקשר העכשוי מאוד מבלבל אותי כי אני לא יודעת איך להתנהג,היינו בזוגיות ודברים התנהלו כמו בני זוג ועכשיו אני לא יודעת איך להתמודד עם היחסים החדשים,הוא אמר לי שנזרום .שהוא עכשיו עובד קשה והוא לא חושב על אף החלטה ביחסים ושלא אחכה לו.וכיף לו מדי פעם שניפגש אבל הוא לא יכול כרגע להחליט כלום,ושנמשיך לזרום.הפחד שלי הוא שאם אפסיק להתקשר אליו אז הוא יעלם לי לגמרי,וזה כל כך כואב כי באמת למדתי המון ממה שקרה ואני יודעת שזה לא יקרה שוב, אז כואב שבגלל טעות שהצטערתי קשה לו לשכוח,אני יכולה להעיד על עצמי כבן אדם טוב ,איכפתי ,מתחשב,דואג אוהב,ואני נותנת את כל כולי אז אני לא מבינה באמת איך אפשר לותר כל כך מהר ועוד שלמדתי מזה המון וגם אמרתי לו.שאלתי אליך איך אני אמורה להתנהג בסיטואציה הזו שאולי יהיה סיכוי שיחזור אליי בלי להלחיץ אותו.כי אני חושבת שהייתי הכל בשבילו ופתאום אני מרגישה שאני כלום בשבילו ומאוד קשה לי.אשמח אם תיעץ ליתודה

מיואשת יקרה,
אז, הצעתי לך ללכת לטיפול בשל הקושי שלך להתמודד עם החולשות שלך. עושה רושם שאת מתמודדת עם זה טוב יותר. אלא שכרגע המצב הוא שאת נמצאת ביחסים-לא יחסים עם גבר, שאומר לך שהוא לא בנוי ליחסים, וש"אל תחכי לי".למרבה הצער, לזוגיות צריך שניים שרוצים. סיפורים כמו שאת מספרת, מתרחשים לאין ספור, למרבה הצער. ראי בבקשה תשובה שלי לשאלה דומה, תחת הכותרת"לא בן זוג" מוצלח(לחצי על הקישור).אם את עדיין בטיפול, העלי גם את הנושא הזה שם. עשית עבודה יפה עם עצמך, כפי שזה נראה, אבל זה לא מבטיח לך שום דבר אם הצד השני לא יודע להעריך את זה, או לא נמשך אליך מספיק, או לא פנוי לקשר, או כל סיבה אחרת שמפריעה לו בקשר. העבודה העצמית הופכת אותך לאדם טוב יותר, ומתפקד יותר. אבל גם תפקוד מעולה לא תמיד מבטיח הצלחה, וצריך ללמוד להתמודד עם אי הצלחה ועם אי ודאות, כי העולם שלנו הוא כזה שתמיד תהיה לנו בו מידה מסויימת של אי הצלחה ומידה מסויימת של אי ודאות.לפי מה שאת כותבת, אם לא תתקשרי אליו, באמת תאבדי אותו כבר עכשיו. העניין הוא שלפי מה שאת כותבת, אם תמשיכי להתקשר אליו, רוב הסיכויים הם שתאבדי אותו בכל זאת, רק יותר מאוחר, או, שאם כן תהיו ביחד בסופו של דבר, הוא לא יהיה כמוך: אדם טוב, איכפתי, מתחשב ודואג, אלא מרוכז יותר בעצמו ובצרכים שלו. מה שמחזיר אותי אל התשובה שלי תחת הכותרת "לא בן זוג" מוצלח.קראי גם אותה, בבקשה.