קנאה בפורום: עצות ופתרונות

ד"ר חסון שלום
לפני כחודש כתבתי לך ועדיין המחשבות מתרוצצות...בקצרה אזכיר את מה שקרה: לחבר שלי הייתה ידידה בעבודה, כל הזמן שאלתי אם קרה ביניהם משהו והוא אמר שלא, לאחר מספר חודשים סיפר כי כשלא היינו ביחד לפני שהכרנו , הלך לישון אצלה באותה מיטה (כשהיה שיכור ולא יכל לחזור הבייתה) וניסה כמובן להתחיל איתה ללא הצלחה. לקחתי את זה מאוד קשה ומאז אני משגעת אותו.אני אוהבת אותו , אך עדיין לא בטוחה במאה אחוז שהייתי צריכה לסלוח לו.בעבר הייתי במערכת יחסים עם בחור ששיקר לי כל הזמן, אז עדיין קיימים בי הפחדים הללו שישקרו לי.אני רוצה להרגיש שלמה עם ההחלטה, אך קשה לילפני המקרה ביקשתי ממנו לומר תמיד את האמת והסברתי לו כמה זה חשוב לי.אציין כי לפני המקרה הזה היה עוד סיפור על ידידה אחרת בעבודה שהיה לו איתה קשר 3 שנים לפני שהכרנו, ידעתי מזה, והוא גם אמר לי שלפני שהכיר אותי(לאחר פרידה קשה מחברה שהייתה לו במשך 3 שנים), ניסה להתחיל איתה ללא הצלחה. כעבור שלושה חודשים דיברתי שוב איתו והסתבר לי שהניסיון הזה היה מלווה בנשיקה,כמובן שהתעצבנתי שהוא לא פירט וסיפר על זה ושוב עשיתי סיפור מזה....שאלתי אותו אם יש עוד משהו שהוא צריך לספר לי , אז הוא אמר כי החברה שלו לשעבר שלחה לו מייל לפני חודש, הוא מחק אותו בלי להסתכל עליו , לא ייחס לזה חשיבות ושכח מזה לכן לא סיפר לי.כעבור מספר חודשים, שוב דיברנו על זה שיש לספר הכל...ואז הוא פרץ בבכי וסיפר לי שישן אצל הידידה..אני יודעת שאני מתעסקת בדברים לא חשובים, ושהבחור מאוד מצפוניכיום אנו מבינים אחד את השני הרבה הרבה יותר טוב, התקשורת טובה ואנו מספרים אחד לשני הכלאך עדיין סיפורי העבר מעיקים עליי ואני לא שלמה עם ההחלטה לסלוח לו,שאלתי היא:האם ניתן לסמוך עליו? האם מה שקרה צריך לגרום לי לא לבטוח בו? האם אני מגזימה?תודה

מירב יקרה,
כפי שאת זוכרת, אולי, כתבתי לך כבר בעבר שכנראה מה שאני כותב לא יספיק כדי להרגיע אותך. והנה, את מאשרת את מה שכתבתי.אני מחזיר אותך לכן אל מכתבי הקודםכאן. כדאי שתקראי אותו שוב, ועד הסוף.

היי מירב...הרגשתי צורך עז לרשום כי אני נמצאת באותו פלונטר שאת נמצאת בו.חוסר אמון בעקבות סיפורים של הבן זוג מהעבר. הבעיה היא שאנחנו באמת מחיות את העבר.מאז התגובה של ד"ר אורן חסון , ישבתי עם עצמי וחשבתי שבעקרון יש פה מצב של בן זוג שבא ופותח את האמת בפנינו, לא מסתיר כלום ומסתבר שגם אין לו מה להסתיר.במקום לפרגן על הגילוי לב שלו אנחנו לוקחות את זה לצד האפל וכמובן מתרעמות על זה, מה שיכול לגרום להם לסגת פעם הבאה מלספר את האמת.הרבה פעמים בן זוגי אומר לי :"אי לא מבין, אני הכי כנה איתך וזאת התגובה שלך?...אולי עדיף לי כבר לא לספר לך".ואת יודעת מה ...הוא צודק.הכל נובע כנראה מהחוסר בטחון שלנו!אני מקווה שנתגבר על זה...ונגיע לנקודה שבה נאמין ונבטח בהם גם כשהם מספרים וגם כשלא.שבוע טוב...