קינאה ויופי: מה לעשות?

ד"ר חסון שלום
רב,אני בת 27, נשואה שלוש שנים ואמא לילד מדהים בן שנה. חיי הנישואים שלי טובים מאוד והאמהות הפכה אותי מאושרת עוד יותר ממה שיכולתי לצפות. מעבר לכך, אני חיה ברווחה כלכלית, גם אני וגם בעלי מנהלים קריירה מצליחה, שנינו משכילים...ובכל זאת, משהו אחד באישיות שלי מפריע לי: כל הזמן יש בי צורך "להרשים" גברים. כל הזמן יש בי צורך להיות "הכי יפה, הכי מושכת, הכי אטרקטיבית". אני אישה יפה, אפילו יפה מאוד. כך אומרים לי לא פעם. גם בעלי מחמיא לי בלי סוף על מראי החיצוני ובכלל... אבל בכל פעם שאני והוא צופים בטלויזיה ומופיעה אישה יפה, אני מתמלאת קנאה. בכל פעם שעוברת בחורה יפה ברחוב, אני בוחנת את בעלי - האם הוא מביט בה, האם היא מוצאת חן בעיניו... כאמור, הקנאה הזאת לא קשורה בהכרח לבעלי. הוא מעולם לא נתן לי סיבה לקנא. הוא נאמן ואוהב מאוד. הקנאה מתעוררת בי אפילו כשבעלי לא בסביבה בכלל. לפעמים אני יושבת במשרד, למשל, ואישה יפה נכנסת ואני מוצאת את עצמי מתפוצצת מקנאה. פשוט, חשוב לי להיות "הכי יפה בעולם" לא רק בעיני בעלי אלא גם בעיני... כל גבר באשר הוא....אני אוהבת את בעלי מאוד, מאוהבת בו, מעריצה אותו. בגידה בו לא עולה במוחי אפילו, על אף שמעולם לא חסרו לי מחזרים (גם עכשיו, כשאני נשואה, מחזרים אחריי לא מעט). מדוע, אם כך, יש בי את הצורך להרשים גברים כל הזמן ? מדוע חשוב לי להיות "הכי יפה" ? אפילו אם מדובר בגברים זרים לגמרי, או חברים של בעלי, או בדודים שלו... חשוב לי תמיד להראות יפה בעיניהם, חשוב לי להראות מושכת... למרות שאין לי שום "כוונה" בנוגע אליהם.אציין גם, כי מעבר למראה החיצוני, אין לי צורך "להרשים". לא חשוב לי לנסוע על רכב יקר, למשל, כדי לעורר תשומת לב, ולמרות הרושם שבוודאי התעורר - אני בחורה מאוד צנועה שאוהבת חיי פשטות.יחסיי עם אבי מצויינים. תשומת לב מעולם לא הייתה חסרה לי. תמיד הייתי מקובלת ואהובה בחברה. כאמור, תמיד חיזרו אחריי. מדוע, אם כך, חשוב לי כל הזמן למצוא חן בעיני גברים ? אני לא שואלת רק כי מסקרן אותי ההיבט הפסיכולוגי. זה פשוט מאוד מפריע לי מאוד...

למרות כל מה שכתבתי, אינני "מחצינה" את תחושותיי בשום דרך, כלומר: אני לא משדרת לאף גבר מה שאני מרגישה, לא רומזת כלום... הכל נמצא בתוך תוכי. אינני פלרטטנית כלל וכלל, להפך...

מירית יקרה,
אם את שואלת את עצמך את השאלה הזו, מן הסתם אינך יודעת את התשובה. או אולי אינך מוכנה להודות בכך שאת יודעת אותה, כי אולי התשובה לא תמצא חן בעינייך. ולכן, אולי את מדחיקה קצת את התשובה, ואולי גם לכן הדחקת גם את השאלה.כל אחד רוצה להיות הכי טוב במשהו. רובנו מוותרים על השאיפה הזו, כאשר הם מבינים שהיא אינה ריאלית. מי שנוטה להמשיך בה, הוא לא פעם זה שמעריך שהוא מאד טוב באותו משהו בסביבה שבה הוא נמצא, ושאותו משהו הוא אחד הדברים שמסמלים אותו, ובעיקר שבהם הוא נחשב כמצליחן. זה יכול להיות כסף, זה יכול להיות הצלחה מקצועית, זה יכול להיות הומור מסוג כזה או אחר, זה יכול להיות יכולת ספורטיבית, ובמקרה שלך זהו מראה חיצוני, וכנראה על סמך משובים חיוביים שהיו לך בעבר.טבעי להרגיש קינאה במצבים כאלה, אבל השאלה היא עד כמה? וכאן, כנראה שאת לוקחת את זה קצת רחוק מדי, ובעיקר כאשר את מוצאת, כמה מפליא, מישהי שהיא קצת יותר מוצלחת ממך באותו קרטוריון... אולי אם תצליחי להודות בכך שיש נשים יפות ממך (גם נשים בסביבתך המיידית), ותשלימי עם זה, יהיה לך קל יותר להוריד את מינון הקינאה. ואם לא, וזה באמת מציק לך, לכי לטיפול.