קושי עם גיסות: טיפים להתמודדות

שלום רב,
יש לי בעיה שעל פניו ניראת שולית אבל מעיקה עלי באופן קשה
אני נשואה וגרה באירופה עם ארבעת ילדינו, בעלי הוא הילד המועדף וחמותי וחמי מגיעים אלינו פעם לשהיה ארוכה בת מעל חודש
חמותי היא אישה מאוד שלתלטנית וברגע שהיא נכנסת לביתינו הבית הופך נחלתה הבלעדית, כל שיחה שלי עם בעלי מצותתת, כל פעם שאני אוכלת או מישהוא מבני הבית או האורחים היא נועצת מבטים נוקבים בצלחת וכמה פעמים אותו אדם לקח תוספת, אחרי ערב ראש השנה היא סיפקה כדרך אגב תיאור מדוקדק של מה כל אחד מהאורחים אכל וכמה פעמים חזר והעמיס את צלחתו. היא אישה מאוד ביקורתית והיא הודיעה לי שהיא שמחה שבנותינו לא קיבלו את האף שלי. ובבוקר, כשאני פותחת את המקרר כדי לקחת משהוא לאכול בעבודה היא נעמדת ומסתכלת על מה שאני לוקחת. כאשר בעלי נעמד כדי לעזור לי במטבח או בכל תחום אחר היא נחפזת מיד לעשות את המלאכה במקומו. בשבועיים שהיא כאן ירדתי כבר במשקל ופתאום אני מבינה איך נוצרות הפרעות אכילה. אני כועסת על עצמי איך אישה לא צעירה כמוני, משכילה ומוצלחת מפחדת פחד אימים מאישה כזו. אני פשוט מפחדת לחזור הביתה.
בעלי מנסה לתמוך בי אבל מכיוון שהוא גדל כך הוא חושב שזה נורמלי ושאני מגזימה, לדעתי הוא גם לא ממש מאמין לי..
קיבלתי החלטה עם עצמי שיהי מה לא אתעמת איתה ואמשיך לכבד אותה כמה שאוכל אבל זה קשה מנשוא.
היא סבתא ממש טובה באופן כללי למרות שהיא נוטה להפליות. איך מתחזקים ונותנים לזה לחלוף מבלי להתענות?
מה עושים?

נטלי יקרה,
הקושי שאת מתארת אינו שולי כלל וכלל. אבל הוא זמני. לא כתבת לי בני כמה אתם, אבל אני יכול לנחש בערך, בשל העובדה שיש לכם כבר ארבעה ילדים. ועם זאת, נראה לי שהקושי העיקרי שיש לך הוא עם העובדה שבן זוגך מתקשה להתמודד עם אמו, לשים לה גבולות. האם הוא "מתקשה להבין אותך" כי הוא לא רוצה להכנס לעימותים איתה, או הוא באמת מתקשה להבין אותך, כי לדעתו כך צריך?אני חושב שאולי הפעם, הכי נכון יהיה להכיל את השבועיים-שלושה הבאים הקשים לך. אבל נכון יהיה לדבר איתו ולומר לו שהפעם הבאה תהיה מצומצמת בהרבה, אולי שבוע, כי יותר לא תוכלי לשאת ברצף. ושימצא סיפור לספר למה אי אפשר יותר (כי אתם יוצאים לחופשה, או מסיבות אחרות). אני מבין את המחיר, כלומר, שהנכדים מפסידים את הסבתא, אבל חשוב אולי לא פחות שהשפיות וההערכה העצמית שלך יישארו בעינם, כמו גם ההרמוניה בינך לבין בן זוגך. אם הוא יקבל, זה ייתן לך עוד יותר כוח להמשך. ואולי יהיה לו קל יותר לקבל זאת, על רגשי האשם שיהיו בו כלפיה, אם תגידי שכאשר היא כאן, את תנסי בכל זאת לעשות מאמץ, מבלי שזה ייראה. ואולי בינתיים, תמצאי דרכים להימנע יותר מלהיות בסביבה. דברי עם בן זוגך על זה, ורצוי שלא כאשר שניכם בבית והיא לידכם. אולי זה זמן טוב יותר לבלות עם חברות, או ללכת לגלריות או הצגות, אולי זה זמן טוב יותר לצאת מהבית עם בן זוגך לבילויים, הרי יש לכם בייביסיטר בבית (אם שניכם יוצאים), או עזרה לבעלך (אם את יוצאת לבדך), שאולי אפשר לנצל.