קושי להיפרד - התחייבות

היי דוקטור שמי שני תכף עורכת דין בשנות העשרים הייתי רוצה לשמוע ממך תשובה בוא נאמר שתואמת את העולם האמיתי ורוח האנשים והתקופה ואולי מעט פחות פילוסופית..הדייט שלי חתך ממני אחרי מספר פגישות עשיתי תעד שלא עשיתי בעבר סיפרתי לו על חברה טובה שנהרגה שהייתי בגיל ההתבגרות..וזה יצר אצלי קושי להיפרד מאנשים אחרי שיש חיבור...האם זה נוראי חוששת מה שהוא יחשוב עלי והאם כדאי לספר כזה דבר להבא?

שני יקרה,
אני לא חושב שיש בעיה עם העובדה שאת מספרת על חברתך הטובה. זה היה משהו משמעותי בחייך. אבל, האם את חייבת לומר, במקביל, שיש לך קושי להיפרד מאנשים? א. כי את לא לגמרי בטוחה שזו בדיוק הסיבה, אם כי יתכן מאד שהיתה לזה השפעה. ב. כי יש דברים אישיים מאד שהם שלך, שאת לא חייבת להציב אותם על השולחן. בעצם הצבתם על השולחן ("יהיה לי קשה מאד להיפרד ממך"), את מחייבת את עצמך להיות כזו, על כל מה שמתחייב בזה. ואולי תרגישי שזה באמת כל כך לא בשבילך וכן תצליחי להיפרד ממנו? – למה להתחייב לכך שתישארי איתו לנצח, מנקודת מבטך, כשלא בטוח במאה אחוזים שתעמדי בזה, כשאת עוד לא יודעת כמה רע יהיה לך שם?