קושי בזוגיות: פתרונות לבעיות נפוצות

אני נשואה שנתיים וחצי + ילד בן שנה. (אני נמצאת בבית עם בני).בזמן האחרון יש לבעלי ולי כל הזמן ויכוחים על כל נושא שבעולם.בעלי אומר לי כל הזמן שהוא אוהב אותי, אבל אני לא מרגישה נאהבת. בעלי עובד קשה (חוזר כל יום בערך ב-19.30), הוא חושב שאם הוא יביא כסף הביתה- זה המדד לכך שהוא אוהב אותי, כי כך יהיה לנו כסף ונוכל לקנות כל מה שנרצה...אני מנסה להסביר לו כל הזמן שלא הכסף יעשה אותי מאושרת אלא הבעות אהבה, אך הוא טוען שזה לא נכון.כשבעלי חוזר הביתה מהעבודה אין לו כוח לשום דבר, הוא מצפה שאני אתן לו יחס חם ואוהב ומפנק, מכיוון שהוא כל היום עבד ואני כל הזמן בבית (" אפשר לחשוב מה כבר את עושה..."). הוא מבין שיש לי גם צורך בתשומת לב אך הוא טוען א.שהוא עייף מכדי לתת לי תשומת לב.ב. שאם אני אפנק אותו ואתן לו את כל מה שהוא צריך הוא יחזיר לי גם אהבה, כלומר: הכל תלוי רק בי.ניסיתי להציע לו שנלך ליעוץ, אבל הוא לא מוכן אפילו לחשוב על זה, לא שאני אלך לבד ולא איתו.אני כבר לא יודעת מה לעשות, ממש קשה לי....כל הלחץ והמתח הזה מקרין גם על בננו שנהיה תינוק מתוח...אשמח לתשובה...

חוץ מלומר לך שהגברים הם עם אחר לגמרי ...אין לי מה לומר רק שתצליחי...

מישהי יקרה,
הקושי שלכם הוא קושי טיפוסי. יש המון זוגות שיש להם בעיה דומה. לא שזה מנחם אותך, זה רק אומר שכבר היה מי שחשב על זה, ושיש פתרון.הבעיה נובעת מכך שאתם תופסים אהבה ויחסים באופן שונה, ועד כמה שלא מפתיע, באופן שהוא נחשב ליותר "גברי" (הוא), או יותר "נשי" (את). גברים בנויים יותר להיות "שרי החוץ" של הבית (הם אלו שבמשך עשרות אלפי שנים ויותר היו אלו שחיפשו טרף להביא הביתה), ולכן הם מרגישים שהם צריכים "לעשות משהו" כדי להראות שהם אוהבים את בת הזוג שלהם. יותר מזה, סיפורי האביר והנסיכה שעליהם אנחנו מתחנכים מילדות, רק מחזקים את נקודת המבט הגברית הזו, ויוצרים חלוקת תפקידים שבה, אם הגבר דואג לצרכיה הפיזיים של האשה, הוא ממלא את תפקידו על הצד הראוי. ואז, תפקידה של האשה הוא לפנק אותו, ולתת לו את הרוך שהוא צריך, כשהוא חוזר בסוף היום.לעומת זאת, את, כאשה טיפוסית (סליחה), רואה את הדברים אחרת. אמנם את "שרת הפנים", ובכך ממלאת את התפקיד המסורתי של נשים, מזה עשרות אלפי נשים, שהוא בעיקר לדאוג לילדים, לכלכלת הבית, לנקיונו ולאיסוף פירות ושורשים בקרבת הבית (ומאוחר יותר גם חקלאות). אבל בניגוד לעולם הגברי, את, כאשה, נמצאת בעולם הרבה יותר רגשי, כי כך היו הנשים מאז ומעולם ביחסי החברות ביניהן, וביחסים עם הילדים – היה לזה תפקיד חשוב יותר מאשר בעולם הגברי. בעולם המערבי השוויוני של היום, את מתרגמת את זה, ובצדק, לכך שגם לך מגיע רוך, ושאת רוצה שיהיה מי שיקשיב לך, ושיעריך אותך ואת העבודה שאת עושה במשך היום . את זה הוא מתקשה לעשות, כי הוא רואה את תפקידו כקשה הרבה יותר, ולכן שמגיע לו פינוק.הרושם שלי, ממש שכתבת, ששניכם מתקשים לראות את היחסים שלכם מבעד לעיניו/ה של האחר/ת. לך קשה להבין את תפיסת העולם שלו בנוגע ליחסים, ולו קשה להבין את זו שלך. אבל בהחלט יכול להיות שאם תמלאי אחר הציפיות שלו (לתת לו תשומת לב), גם לו יהיה קל למלא אחר הציפיות שלך (לתת לך תשומת לב). הויכוח על מי יתחיל, הוא ויכוח קטנוני שפוגע ביחסים שביניכם. ומכיוון שאני לא יכול לומר לו "תעזוב את השטויות האלה, תהיה גבר ותתחיל אתה לגלגל את כדור הזוגיות שלכם לכיוון הנכון לשניכם", אני אומר לך: "תעזבי את השטויות האלה, תהיי אשה, ותתחילי את לגלגל את כדור הזוגיות שלכם לכיוון שהוא נכון לשניכם". אם את מצליחה לעשות את זה ועם שיקולי אגו מועטים, עם כבוד לו אבל לא עם גרם אחד של השפלה לך, כתהליכים שהם בחירה שלך ולא שהם תוצאה של מניפולציה שלו, הוא יוכל רק ללמוד ממך איך להעניק לך, כשהוא יכול.

שנינו מודעים למה שכתבת וניסינו עשרות פעמים (לפחות) לעשות את הצעד הזה, הבעיה היא שזה אףפעם לא החזיק יותר משבוע. תמיד היתה "היתקלות" באיזשהוא שלב שפוצצה את הכל...

מישהי יקרה,
אם כך, מוטב שתיעזרו במישהו שיצליח להחזיק אתכם בנסיון הזה זמן רב יותר מאשר שבוע, ויסייע לכם לשמור על הזוגיות שלכם. אם אתם לא מסתדרים לבד, ורוצים להיות ביחד, מוטב להעזר ביעוץ מקצועי, וכשהמצב לא טוב, מוטב לא לדחות.

קודם כל, תודה עלהתשובות המהירות. ממש נעים לדעת שיש מי שמקשיב:)כפי שציינתי כבר, בעלי לא מוכן בשום פנים ואופן ללכת ליעוץ, לא איתי יחד ולא שאני אלך לבד.הוא טוען, שכל מה שיגידו שם הוא כבר יודע, ולכן אין צורך ללכת.לכן, אני עושה את כל המאמצים שבעולם להיות האשה הכי מקסימה, אוהבת, תומכת וכו' למרות שזה כל כך קשה לפעמים.אך עושים את זה? איך נמנעים מלהיקלע למריבות טפשיות? איך לא עונים לצד השני למרות שהוא כל כך מרגיז?איך עושים כל זאת מבלי ללכת ליעוץ?

מישהי יקרה,
א. אני מפנה אותך לקריאת שני דיאלוגים שלי עם פונה מספטמבר. אולי זה ייתן לך תקווה ותמריץ.הראשון:http://www.starmed.co.il/Forum/?ForumID=93&MsgID=697751השני:http://www.starmed.co.il/Forum/?ForumID=93&MsgID=716801ואם לא תצליחי להתמודד עם זה לבד, אמרי לו שאת לא מסתדרת, ושאם הוא לא רוצה לבוא, כי הוא יודע הכל, זה בסדר, אבל את לא יודעת הכל, והעובדה היא שאת מרגישה רע מאד עם היחסים ביניכם. ולכן את רוצה ללמוד מה נכון ומה לא נכון, ומה מתאים לך. ובסך הכל, זוגיות בעולם המודרני, מישהי, היא שוויונית יותר. כזו שאם את רוצה ללכת לפסיכולוג, בן זוגך לא יוכל לומר לך לא, בדיוק כפי שלא יוכל לאסור עליך ללכת לרופא או לחוג שעולה כסף. ואם הוא אומר לך לא, זכותך לעמוד על הרגליים האחוריות ולעמוד על זכותך, בעיקר אם את יודעת שבלי זה ממילא הזוגיות הולכת לאיבוד, כי את לא מוכנה לחיות כך. בדקי את מאזן הרווח וההפסד, ותחליטי מה את רוצה לעשות. בסופו של דבר, ההחלטה שלך היא זו שתתבצע.