קושי בזוגיות: עצות ותמיכה

שלום רב,
אמנם אני צעירה ובת 18, אך אני אשמח אם אוכל לקבל ייעוץ או עצה כלשהם.אני וחבר שלי שנה יחד, האהבה הראשונה האמיתית שלי ושלו. אנחנו מאוד מחוברים אחד לשני, אנחנו מתראים כל יום ובמקרה שבמשך היום לא מתראים מדברים כל כמה שעות.. בתקופה האחרונה של כמהע 5 חודשים הוא ישן אצלי ואני אצלו כמעט כל יום. אנחנו מאוד מאוד קרובים גם מבחינה פיזית אחד לשני כל יום. נסעתי לפולין לפני כשבועיים אך לא היה לי כל כך קשה חוץ מהפרידה עצמה, היה לי קשה אך בגלל שהייתי מוקפת בתעסוקה לא היה לי כל כך זמן לשבת ולחשוב על הכאב שאני לא קרובה אליו- המחשבה הגיעה רק בלילה, ועכשיו כשהוא התגייס זה הפוך, הוא עצמו מוקף המליון דברים ואני יושבת בבית ולא עושה כלום, אני נכנסת לדיכאון שהוא לא לידי , שאני לא יכולה לדבר איתו כמו שהתרגלתי לדבר איתו, אני לא יודעת מה עובר עליו לפחות כל כמה שעות או לפחות חצי יום.. אין לי חשק לאכול ואין לי חשק לראות אנשים, אני רק עצובה, בחדר שלי, וכל פעם שהפלאפון מרעיש אני מתפללת שזה הוא. אני מפחדת שאוליי בגלל שאנחנו רחוקים גם הוא יחפש נחמה אצל אחרות למרות שאני לא מאמינה שהוא יעשה גבר כזה אבל עולה בי המחשבה הזאת, שתהיה שמה מישהי אחרת שהוא יהיה איתה יותר מאשר איתי. אני בוכה כל הזמן ומאוד קשה לי נפשית. אבל אני לא רוצה להיכנס לדיכאון בגלל זה.. אשמח לעצה תודה רבה ( בת 18)

זוהר יקרה,
אני מבין את הקושי שלך. מן הסתם, למרות שהוא מאד עסוק, העיסוקים שלו אינם עיסוקים משובבי נפש. הוא החליט להקריב שלוש שנים מזמנו למדינה, וזו הקרבה גדולה מאד. ללא שיש לך אפשרות החלטה, גם את מקריבה משהו. מבלי שיש לו אפשרות החלטה, הוא כנראה מסכן יותר ממך ומשקיע יותר (כולל התקדמות בחיים, שלא לדבר על סיכוני חיים), ובכלל זה גם את האפשרות שתכירי מישהו, כי האופציות שלך הרבה יותר קלות מאשר שלו בצבא. אחרי הכל, מן הסתם הוא עסוק יותר ממך. לא כתבת מה הוא עושה בצבא, אבל אם הוא רק התגייס, הוא בטירונות, ושם הוא מן הסתם מטורטר בעיקר ומציית לפקודות.אני מבין למה את כרגע עסוקה בעצמך. אם קשה לך, ואם העצות הסטנדרטיות של "חפשי מה לעשות", "דברי עם חברות", "חפשי תמיכה במשפחה", "העסיקי את עצמך" לא עוזרות, חפשי טיפול נפשי, כי דיכאון או חרדות הם באמת לא דבר נעים, בלשון המעטה.