קושי בזוגיות: מה עושים?

שלום,
לפני כחודש וחצי הכרתי בחור כבן 33 גרוש+1, אני רווקה כבת 28.מלכתחילה לא כ"כ הסכמתי לדייט איתו, כי חשבתי לעצמי שאני לא כ"כ בטוחה שבשלב כזה בחיים שלי אני מוכנה לקבל על עצמי "תיק" של ילד+גרושה.הפגישות הראשונות ביננו היו נהדרות - מעין כימיה נדירה. במפגשים הראשונים מאוד שמרתי על עצמי, מאחר ובעבר ראיתי התאהבויות של גברים ולמחרת משהו קרה והם התקררו.הקשר ביננו היה מאוד אינטנסיבי, נפגשנו כמעט כל יום, המון SMSים, שיחות טלפון, ביקורים מפתיעים ועוד.לאט לאט ראיתי שהבנ"א מאוד עיקבי ושונה מהרבה גברים אחרים שיצא לי להכיר בעבר,והתחלתי להתאהב..

מה השאלה???

מצטערת הייתה לי בעייה במחשב לכן הפסקתי לכתוב באמצע...ובכן, התאהבתי בבנ"א. היינו יחד בסופ"ש בצפון, היה מאוד רומנטי וכיף.התחלנו לדבר על מגורים משותפים. הוא ביקש שאישן אצלו כמה ימים בשבוע, בימים בו בנו לא נמצא, ואם נסתדר אעבור אליו. הוא כל הזמן טען שאיתנו הדברים יקרו מהר, שצ'יק צ'ק נתחתן, ומבחינתו זה בסדר שאכנס להריון עוד בטרם נינשא.לא אחת, אמרתי לו שאם הייתי נכנסת להריון הוא בטח היה נלחץ ובורח. הוא כל הזמן שב ואמר שהוא לא אדם שנלחץ, הוא רוצה להקים כבר שוב משפחה, ובטוח שזה יקרה בקרוב.ברגע שהייתי גם אני מעוניינת בו, התחלתי אולי להיות מעט אובססיבית, ונתתי את כל כולי ללא תנאים. כל פעם שהיה מתקשר הייתי עונה לו מיד, ולא אומרת שאינני חכולה לדבר כרגע, מתקשרת לא מעט, לא מסרבת לישון אצלו למרות שלעתים קרובות הפגישות ביננו באות על חשבון זמן הלימודים שלי.שמתי לב שכל פעם שהוא עייף (מאוחר יותר נוכחתי לדעת שזו עייפות) הוא נהייה קר, לא נחמד, שקט ולעתים עצבני. פעמים רבות לא הבנתי את השינוי הפתאומי שלו בהתנהגות והייתי שואלת אם הכל בסדר, ואם הרגשות שלו השתנו כלפי. הייתי חייבת לבדוק שהוא מעוניין בי באותה מידה ושהרצון שלו להיות איתי לא פחת.סוף שבוע הקודם יצא יחד בליל שבת מאוחר, כי הילד היה אצלו, הכל היה ממש רגיל.למרחת בלילה שוב נפגשנו וישנתי אצלו, הכל היה רגיל (הוא ביקש שאעביר בגדים שלי אליו).למחרת משהו השתנה. הייתי רגילה שבמהלך היום הוא שולח לי SMSים, מתקשר, או שאני מתקשרת והוא מדבר איתי בחמימות, פתאום לא....התקשרתי והוא בקושי התייחס אליי, שאלתי מה קרה, והוא אמר שהוא עמוס מאוד בעבודה ושהוא לא עומד בלחצים של העבודה, שאלתי אם זה קשור אלי והוא אמר נחרצות שלא. אמרתי לו שנדבר כבר מחר כי עדיף שכשהוא יחזור הביתה, הוא ילך לישון. (הייתה השעה 16:00).למחרת בבית, שלא כהרגלו, לא קיבלתי שום SMS של בוקר טוב, שום טלפון. התקשרתי והוא לא ענה, ואחרי מס' דקות שלח SMS שהוא נורא עמוס בעבודה והוא מצטער שהוא לא יכול אפילו לענות.(חייבת לציין שעד כה, גם כשהיה ממש לחוץ, הוא היה דוחה את כולם, ומתפנה לשוחח איתי). שלחתי לו הודעה בחזרה שאם משהו מפריע לו שפשוט יגיד...הוא לא הגיב להודה במשך 7 שעות. עם צאתו מהעבודה בצהריים, לקחת את בנו מהגן, הוא התקשר, אמרתי לו שיש דרך יפה יותר לסיים דברים. הוא אמר לי שאין לו כל כוונה לסיים את הקשר ושהוא פשוט מאוד לחוץ בעבודה. היה לי חשוב לברר זאת שוב שההתנהגות שלו אינה נובעת מחוסר רצון בקשר עימי. הוא אמר כי מחר ניפגש ונעשה משהו כייפי, ואח"א אבוא לישון אצלו. באותו יום משעות הצהריים כבר לא שיברתי איתו.למחרת שוב לא יצר קשר כהרגלו בבוקר, התקשרתי לקראת הצהריים ושאלתי אותו מדוע הוא מתנהג ככה. הוא אמר לי שהוא ממש בלחץ, והוא לא מסוגל יותר. שאלתי אותו אם הוא רוצה להפרד, בהתחלה אמר שלו, ואח"כ אמר כי הוא לא יודע מה הוא רוצה.ביקש שניפגש בערב לדבר. בשעה 20:00 יצר איתי קשר ביקש לדחות את הפגישה ליום אחר כי הוא ממש עייף. אמרתי לו שזה בסדר מבחינתי. למחרת לא יצרתי איתו שום קשר וגם הוא לא איתי.ביום שישי האחרון נפרדנו בשיחת טלפון. ביקשתי ממנו שיחזיר לי את החפצים שלי.אמרתי לו שהצורה בה הוא התנהג מאוד פגעה בי, ואם הוא לא מעוניין שפשוט יגיד ולא יסחוב אותי במשך שבוע ימים בחוסר וודאות.הוא אמר שהשבוע הבין שהוא לא מוכן כרגע למחוייבוצ ולקשר רציני (לפני כן אמר שהוא ממש מוכן כבר לנישואים).מאז לא דיברנו יותר...אני כותבת את כל הפרטים הללו מכיון שמאוד קשה לי להבין את החוסר עקביות של אנדים. איך ייתכן שלילה אחד הוא דיבר איתי על כך שבקרוב יהיו לנו ילדים משותפים (וגם אני שיתפתי פעולה בשיחה הזו...) ולמחרת הכל נגמר, ולמה???מדוע כשאני לא כ":כ מעוניינת הוא היה כרוך אחרי, וביקש שאבטיח לו שלא איפרד ממנו, ושלא אפגע בו בעתיד. וברגע שגם אני הראיתי ענין, הוא החליט לברוח.עליי לציין, כי עשיתי לא מעט פשרות כשהסכמתי לקשר עימו מכמה סיבות:גרוש+ילד הוא לא מצב אידילי עבורי, אך לא פסלתי אותו בשל כך.הקשר שלא עם גרושתו לטעמי לא הסתיים עדיין, הוא אינו קורקטי רק לצורכי הילד אלא הרבה מעבר לכך.חודשים לפני שהכרנו הם חשבו לחזור לשקם את נישואיהם ( ואף שכבו).הבחור סובלת - ADHD וכך גם בנו כמו כן, אובססיביות לניקיון ואף התנהגות כפייתית בכל הקשור לרחיצת כלים.הייתי מודעת לכך שהחיים איתו לא יהיו לי קלים, בשל העובדה שלחיות כמה ימים בשבוע עם ילד שאינו שלי, להיות מאוד סבלנית לצרכים שלו, ולדעת שתמיד יש אישה נוספת ברקע, שמי יודע אולי הם ינסו שוב לשקם את הנישואים. חששתי מאוד מהעובדה שמה שמקשר בינו לגרושתו הוא הילד, שזה הדבר החזק ביותר, הרבה יותר ממשה שמקשר ביני לבינו כרגע.למרות הכל מאוד רציתי אותו.אני בחורה נאה מאוד, אינטיליגנטית, משכילה - אבל אהבתי בו משהו, אולי קצת התאהבתי בעובדה שסוף סוף יש לי מישהו שחשבתי שיציב רגשית.שאלותי - אני ממשיכה לשאול את עצמי מה קרה לשינוי הפתאומי שלו, ומדוע בעצם רצה להפרד? איך ייתכן שדיבר איתי על חלוקת תפקידים בבית כשיהיו לנו ילדים ותוך כמה שעות הכל השתנה???החשוב מכל - איך לעזאזל לצאת מהשיברון לב הזה, נפגעתי כפישלא פגעו בי מעולם.לא פחות פגעה בי הידיעה שהוא מסוגל להתנהג אליי כפי שהתנהג, כלומר למשוך אותי במשך שבוע עם יחס קר ומגעיל, בעיקר לאור העובדה שהוא מודע שזו תקופת בחינות עבורי (מה שברור שלכל המבחנים עד כה לא הצלחתי לגשת).איך יוצאים מזה וממשיכים הלאה???תודה רבה!

ליה יקרה,
בהחלט יכול להיות שיש הרבה גורמים שעליהם את לא יודעת, ואולי לא יכולה לדעת דבר. לעיתים קרובות אנחנו נוטים לחשוב שבקשר זוגי מדובר רק בשניים. אבל לא פעם, ובעיקר בקשר חדש, כאשר אנחנו לא מכירים מספיק את בן הזוג שלנו (או בת הזוג), אנחנו שוכחים שיכול להיות שיש איזה אקס מיתולוגי או לא שיכול פתאום להתקשר ולהשפיע, או שמשהו שעשינו שינה את דעתו, או כל דבר אחר. כשהצד השני לא מדבר, אין לך אפשרות לדעת. וזה נכון בעיקר כאשר את לא מכירה אותו, כי בסך הכל אתם רק חודש וחצי ביחד.אבל מה שפוגע בך בעיקר, אני חושש, הוא המחשבה שאת מפסיקה לבטוח, כתוצאה מכך, בכושר השיפוט שלך. הנה, היה לך אדם יציב, התאהבת בו, ופתאום מתברר שמה שחשבת שהוא, היה שגוי. לפחות כך זה נראה היה לך. זו הפגיעה העיקרית שלך, כי את מרגישה ששיטו בך, ועוד יותר, שפתאום את מרגישה שאת לא יכולה לדעת מה נכון ומה לא נכון. וזה מכניס מקדם עצום של חוסר ודאות לעולם. לכל אחד קשה עם זה.אז אולי כדאי שתקחי בחשבון שיכול להיות שכן קראת אותו נכון, ואולי הוא כן יציב רגשית, אלא שהוא היה במצב שבו גם אדם יציב רגשית יכול לשנות את דעתו ורגשותיו, למשל, מצב שבו גורם אחר התערב, שהיה לו אולי קשר קודם או קשר שהוא מאד ציפה וקיווה לו. כל עוד את לא יודעת מה בדיוק קרה, תני לעצמך את הקרדיט שאת יודעת לקרוא את המציאות בהסתברות גבוהה (אף אחד לא יודע לקרוא אותה בודאות גמורה), ושאולי גורם אקראי (שיש מי שקורא לו "כוח עליון") גרם לטריפת הקלפים..

ד"ר חסון שלום,
תודה על תגובתך. אני ממש לא בטוחה שקראתי אותו נכון, כי הרי זה לא ממש נורמלי לדבר איתי בלילה על כך שנביא יחד ילדים לעולם ועל מעבר למגורים משותפים, ופתאום להתנהג כך.דבר נוסף - הוא סיפר לי שכשבוע לאחר שעזב את אשתו החל לצאת עם מישהי שעבדה איתו, הם היו חברים במשך כשנה וחודשיים. לא אחת הוא הזכיר שהיא הפיצה עליו שקרים לאחר הפרידה שהוא הציע לה נישואין, וטבעת, שלטענתו, קנה "סתם לחברה" היא הפכה זאת לטבעת אירוסין בפני המכרים המשותפים. הוא אמר לי שהיא לא מוכנה להיות איתו בשום קשר, ואף לא לקחת את חפציה שנותרו אצלו, אלא שולחת שליחים.כשהייתי איתו האמנתי לו, אך היום אני די משוכנעת שכנראה הוא עשה לה מה שעשה לי, כלומר הבטיח כל מיני הבטחות לגבי העתיד, והיום מתכחש או לא מודע להן.אני לא מבינה איך היה לו כ"כ טוב, לפחות כך טען, ומה לעזאזל קרה פתאום.ושוב אשאל - איך להתגבר עליו, ולהמשיך הלאה, כי שעות רבות ביום אני נזכרת בסופ"ש הנהדר שהיינו בחופשה ובכל הרגעים הנחמדים יחד, ומתמלאת בגעגועים נוראיים...וזה שובר...

ליה יקרה,
להתגבר על פרידה זה די דומה לתהליך של אבל על מי שנפטר. זה קשה וזה לוקח זמן. אלא שבפרידה, יש שני מכשולים שמקשים על תהליך האבל. האחד הוא שקיימת לפעמים האשליה שהתהליך הזה חזיר, ושאולי מתישהו המצב יחזור לקדמותו. דבר זה מקשה על השלמת תהליך האבל. המכשול והשני הוא שבניגוד לאבל על פטירתו של אדם, שם אין לך אשמה (כך אנחנו מקווים...), בתהליך של פרידה את יכולה להאשים לפעמים את עצמך, ויותר מזה, ואת כושר השיפוט שלך. גם זה מקשה, כי זה משאיר אותך עם מחשבות של "אם אז", שמחזירות אותך למצבים שונים, כדי לעבור את תהליך ההדמיה של "אם אז", ואת נשארת שם, במקום להתקדם הלאה.הדרך הטובה ביותר להתקדם, ליה, היא לעצור את המחשבות על מה שהיה, בכל דרך אפשרית (ספורט, הסחת דעת), ולהתחיל לעשות הדמיות של עתיד חדש. במילים אחרות, להתחיל לתכנן לעצמך עתיד, במצב החדש.