קונפליקטים זוגיים: פתרון ושינוי

שלום רב,
אני פונה אלייך עם אהבה מאוד גדולה. אני בת 28 ובוגרת תואר שני ובן זוגי קטן ממני בשנה ובעל תואר ראשון.שנינו אנשים סקרניים מאוד. שחיכנו למצוא אהבת אמת והיא כאן. אנחנו חצי שנה יחד וכבר מדברים על מיסוד היחסים ברצינות רבה. הבעיה היא שלבן זוגי יש הורים שאיפשרו לו לחיות ללא גבולות- הוא סקרן ופילוסופי נורא. כל דבר הוא בעל ויכוח ומאריך דיבור. הוא מתעקש על דברים שלעיתים נראים מיותרים ולא בוגרים.הוא נכון מאוד לעבוד על עצמו. אבל אני קצרת אמונה. כי קלילות נולדים עימה ולא מאמצים. כך אני רואה את זה. והוא חש את חוסר הסבלנות שלי.מה דעתך המקצועית?תודה רבה,פביאן

פביאן יקרה,
אני מבין את מה שאת אומרת, אני לא בטוח ש"קלילות" היא המושג המדוייק, כמו הקושי להסתדר עם דיון שלא נפתר עד סופו, ונשאר פתוח. האם הסיבה היא הצורך להוכיח לעצמו ולאחרים שהוא צודק, חכם ויודע? האם הקושי שלך לקבל את זה שמישהו אחר צודק יותר? האם הקושי שלו לוותר גם אם הוא משוכנע שהוא צודק?כפי שאת רואה, הדקויות הללו הן שיכולות לכוון להגדרת הבעיה, ולכן גם לפתרון אפשרי. אני מבין שיש ביניכם מידה רבה של התאמה ורצון, אבל גם שאתם נכנסים לויכוחים מיותרים על דברים שאין להם משמעות בקיום היומיומי, ואלה מפריעים לכם, או לפחות לך, להיות נינוחים יותר ושלווים יותר, ושמחים יותר בקשר שלכם.ואז נותר המצב שבו הוא מוכן לעבוד על עצמו, ואת קצרת אמונה. מה עושים עם זה?לא פשוט, כי למעשה, נדמה לי שבאמירה הזו את מרגישה ששניכם לא לגמרי מוכנים לשינוי, הוא - כי את לא חושבת שהוא יכול, ואת - כי את חסרת סבלנות, משום שאת לא מאמינה. העניין הוא שבלי נכונות לקחת סיכון ו"להתמסר" לקשר, אף קשר לא יעבוד. ואם לקחת סיכון, אז אולי לעשות את זה נכון - ואולי גם בקשרהזה- שזו ההחלטה שלך, שהיא לא קלה לך. אני מציע לך לקרוא את המאמר:יעוץ זוגי לפני נישואים: דילמת המיטה החולה. אם הוא משקף נכון את תחושותייך, אולי הוא יעזור לך להבין מה צריך לעשות.

ד"ר חסון היקר,
העיכוב בתשובתי אלייך נבע כי במהלך תקופה זו הספקנו להיפרד בצורה סופית. הגעתי איתו למצב שאין אני יכולה להמשיך עוד את עניין הזוגיות שווה ויכוח. זה לא מועיל ומדכא אותי. לאחר בקשות חוזרות שלו הוא ביקש לחזור. כעת, הוא במצב של משבר משום שעזבתי אותו והוא חווה זאת כמשבר אישי מאחר ולא האמין מלכתחילה שבחורה כמוני תתאהב בו ותרצה להמשיך איתו ואף להתחתן איתו.כעת, אנו יחד. אני משתדלת המון להיות עדינה איתו ולהיות סבלנית. אך לצערי אני מגלה כי הוא חוזר ואומר משפטים פוגעניים אליי. אני יכולה להעיד על עצמי שאני אדם צנוע בלבוש והוא כהומור הידיוטי יאמר: "אבל שכבנו אחרי חודש".אני מאמינה שיש כאן אהבה. אבל מחכה בסבלנות שיתחיל טיפול. הוא מצא כבר מטפל והסברתי לו- יש דברים שלא קשורים אליי. הם דברים שלך עם עצמך.לגבי המאמר שהפנת אותי- הוא אכן סייע. אך המצב שלנו מערב דברים אחרים. שני אנשים שמההתחלה הרגישו ש- "זה זה". אך אני נותרת כל שיחה צרובה וכואבת.אינני חושבת שאני מזוכיסטית. אני אוהבת את עצמי ומעריכה את עצמי. אני פשוט יודעת שהוא בעל פוטנציאל ולכן רוצה לאפשר זמן לשיפור.תודה על דעתך המלומדת,פביאן