קונפליקטים זוגיים: נקודת מבט שונה

בשנה האחרונה הייתי בקשר עם בחור שהיה אהבת חיי. היו לי שני קשרים רציניים בעבר של שלוש שנים, והיה נדמה כאילו הפעם זה זה.לפני שלושה שבועות נפרדנו בגלל כמה דברים שקרו (התנהגויות שלי ושלו והרגלים שלו). יש לנו רצון לחזור ולעבוד על אותם נושאים בנינו אבל נראה שאחד מהנושאים איננו ניתן לגישור.כשהכרתי את הבחור אחרי כמה חודשים הבנתי שהוא מעשן חשיש על בסיס קבוע. וחשוב לציין שלא רק שלא עישנתי סגריה אחת מעולם, אני גם מתנגדת לזה מבחינה עקרונית, מהרבה סיבות (התמכרות, השפעות, השלכות וכו'). הסיבה שנשארתי אתו למרות זאת, היא בגלל בגלל התחושות החזקות והחיבור העצמתי שחשנו, ובגלל הידיעה שהוא לא רואה את עצמו מעשן כל החיים ולמעשה הוא מתחנן להפסיק בסטאז' (עוד שנה מהיום).הסכמתי להישאר - בתנאי שזה יופחת - והגדרנו שזה לא יהיה בשגרה - כלומר שלא יעשן עצמאית אלא רק עם החבר'ה. עם הזמן ראיתי שנעשו מפגשים כמעט על בסיס יומי עם החברים - אז הגדרנו "לימיט" של עד 4 פעמים בשבוע. וזה היה המצב בחודשים האחרונים. למרות ההגדרות במרבית הפעמים הוא לא עמד בזה בחלק מהמכרים ידעתי, בחלק העדפתי לא לדעת. מה שהיה ברור שזה לא עשה לנו ולי טוב. זה ערער לי את האמון בו. והרגשתי אחריות לבלות אתו יותר כדי שזה יופחת. כי הוא טרח להזכיר לי שאיתי יותר קל להימנע מזה.המצב כרגע הוא שאנחנו רוצים לחזור ולנסות לעבוד על שני הנושאים האחרים שמפריעים לנו (התנהגויות שלי ושלו) - שגם זה כשלעצמו לא פשוט - אבל לפחות יש את הרצון ההדדי לעבוד על זה. אבל מה שמרתיע אותי מלחזור זה נושא העישונים - קשה לי לחזור למצב כמו שהוא היה - אני מרגישה ממש הקלה בשבועות האחרונים. והוא מבחינתו הרגיש שהוא עשה את המקסימום! קשה לו ממש לחזור למצב של עד 4 פעמים בשבוע, למרות שהוא מעדיף לנסות את זה מלוותר על הקשר. אני לא מוכנה לחזור לזה, זה ממש לא עשה לי טוב. הוא חושב שעצם זה שהיו הגבלות זה פגע בקשר, ושצריך להוריד את ההגבלות בכלל - שהוא ירגיש שהוא יכול לעשות מתי שבא לו אבל הוא מבטיח להפחית ולהגיד לי בכל פעם. מבחינתי ההצעה הזו זה הימור גדול מדי! זה לא ירגיע אותי לדעת שהוא יכול לעשות את זה מתי שבא לו. בכלל ציפיתי שאחרי שנה יהיה לי יותר ביטחון בנושא - ושהוא יפחית משמעותית - וזה נראה לי יעשה בדיוק ההפך. מה גם שמבחינה פרקטית אני לא יודעת אם אוכל לסחוב ככה שנה שלמה (עד לסטאז').אני לא יודעת מה לעשות, לא יודעת אם יש מה לעשות. אשמח בבקשה לכל עצה, יצירתית ככל שתהיה.

שיר יקרה,
אולי לא אהיה יצירתי בשבילך, אבל אציג לך את התמונה אחרת. יש ביניכם קונפליקט במנהגים ובהסתכלות על דרך חיים והשקפת עולם. לך יש השקפה מאד ברורה משלך, ואת רואה שהוא מתחשב בה רק חלקית, אם בכלל. לצורך העניין הזה ממש לא חשוב בעיני מי צודק יותר. חשובים לי מידת החשיבות של נקודת המבט שלך בעינייך ושלו בעיניו, ומידת החשיבות שאתם נותנים לנקודות המבט זה של זה. אלה מצביעים בעיני על מידת הקונפליקט שיש ביניכם, ועל האפשרות והנכונות לגישור על פערים. את אומרת באופן מפורש שאת לא רוצה ללכת לקראתו, ומאכזב אותך שהוא לא הולך לקראתך. העובדה שהוא הסכים איתך, לפחות חלקית, משנה רק במידה שהיא אומרת לך שאת לא יכולה לסמוך לחלוטין על סיכומים איתו בכל פעם שתגיעו לקונפליקט מהותי. אם גם את שינית את דעתך, גם אם חלקית, זה אומר לו בדיוק את אותו הדבר. לכן את מרגישה שזה הימור – כי גם אם אתם מגיעים לסיכומים, הם אינם מוחלטים ועלולים להשתנות.האם כך יהיה גם בסיכומים אחרים? האם כך תתנהגו כאשר יהיו ביניכם קונפליקטים מהותיים אחרים? – אם ללמוד על פי העבר, כנראה שכן. לפחות כשזה יהיה מהותי באותה מידה, ובודאי כאשר זה יהיה יותר משמעותי.את מצפה ממנו להשתנות. האם את מוכנה לבחור בו ולהישאר איתו אם הוא לא ישתנה? אם כן, נסי לשנות עם הזמן, אבל היי יציבה בבחירה שלך. אם לא, זה הימור, כי את לא יודעת, וגם אני לא, מה הסיכוי לשנות. האם תצליחי דרך שימוש ב"נשק יום הדין", שהוא אולטימטום של פרידה? אולי. תלוי מה חשוב לו יותר – וקחי בחשבון שזה לא רק העישון מולך, אלא גם שהוא חושב, במודע או שלא, על דרך התנהלות הזוגיות שלכם ביחד, ומי יקבע מה בהמשך. והשתמשי בנשק יום הדין הזה אך ורק אם את אומרת לעצמך שכך את באמת לא מוכנה, ובאמת מוכנה להניח לו ולהמשיך הלאה לחיפוש בן זוג חדש. אם את לא שם, ויתברר שזהו איום סרק, יהיה לך הרבה יותר קשה להשפיע מאוחר יותר, כי השתמשת בנשק הכי חזק שיש לך, והראית שהוא יורה רק כדורי סרק.אם פנייה שלך אל האמפתיה שבו כלפייך (קרי: מילוי צרכים משמעותיים לך) לא עובדת, קחי בחשבון שכך יהיה גם בעימותים אחרים ביניכם על נושאים אחרים שלא תסכימו בהם, וקבלי אותו כעיסקת חבילה, או אל תקבלי אותו.קראי גםמאמר שלי על יעוץ זוגי לזוגות צעירים, ואולי תחשבי שזה נכון לכם.

קודם כל תודה על ההתייחסות המעמיקה שלך בנושא. ואגב כבר יצא לי לקרוא את המאמר המצורף, ומאוד התרשמתי ממנו.שנית בנוגע לעניין, החלטתי לא לוותר על כך שתהיה הפחתה משמעותית יותר. רק אז אוכל לחזור לקשר ולעבוד על הדברים החשובים באמת.בן הזוג שלי הסכים להחלטה שלי לבסוף משום שלא רצה לוותר על הקשר. ההחלטה שלו חיזקה מעט את הביטחון שלי. ואני באמת מקווה לראות שיפור גם בדברים האחרים.אבל..בעקבות הבחירה שלו, קיבלנו החלטה לחזור לפני יומיים, אחרי שלושה שבועות בנפרד. והתחושה שלי מאוד מוזרה. אני לא מרגישה אותו דבר, לא מבחינה פיזית דווקא, אלא רגשית. יכול להיות שבהפסקה הזו עברתי סוג של ניתוק רגשי.. יכול להיות שהבנתי מבפנים שזה לא יעבוד.. אני לא ממש בטוחה מהי הסיבה לתחושה המוזרה הזו (שגם קשה להסביר אותה במילים) - עצורה מבחינהרגשית (ולא מבחינה מילולית), כאילו 'הלב התקשה' קצת.וחשוב לציין שבמהלך הקשר (בשנה האחרונה) הרגשתי אליו משהו מאוד מאוד חזק - שלא הרגשתי בעבר.אני תוהה לגבי זה, מזה אומר? האם זה מעיד על משו - אולי על זה שהשלמתי עם העובדה שעדיף בנפרד. או שאולי כדי לא להיפגע הכנתי את עצמי לפרידה סופית, כי לא האמנתי שהוא יסכים ל'תנאי' שלי...אני חוששת שלא אחזור להרגיש מה שהרגשתי בעבר. ופוחדת שאני לא שלמה עם עניין החזרה.דעתך מאוד חשובה לי.אשמח לתגובתך בנושא.

שיר יקרה,
אולי. אבל תני לזה קצת זמן, ותראי איך את מרגישה בהמשך. אהבה היא רגש שבהכרח מחבר אותך עם העתיד, כלומר, עם הציפיות לעתיד משותף עם מי שאת אוהבת. כשאת באמת מפסיקה לראות עתיד משותף, הרגש הזה מתנתק. הוא כבר לא אותו הדבר. האם זה מה שקרה לך? אולי. אבל יתכן גם שאם תתני לזה זמן, ובעיקר כי לא עבר עוד הרבה זמן, הציפיות יחזור, והאהבה תשוב למה שהיתה. ההשלמה עם החזרה אינה קוגניטיבית. היא צריכה להיות רגשית, ואת זה תצטרכי לבדוק.

(הודעה ללא תוכן)