קונפליקטים זוגיים: מה עושים?

אנו נשואים מעל ל20 שנים, בעלי מעולם לא היה בעל מפרגן, עם השנים הזלמתי עם זה.
בנוסף במשך כל השנים הללו לא הרגשתי שהוא ממלא פונקציה של בן זוג, את הילדים גידלתי בעיקר לבד, גם כשסייע תמיד נתן לי תחושה שזה מתוך אילוץ ולא מכל הלב או מרצונו להיות חלק.
אין בינינו שיח זורם, אנחנו בקושי מבלים יחד וגם כשזה קורה זה רק מיוזמתי.
במהלך השנים היו לנו מריבות רבות שכללו שתיקות רועמות של חודשים ארוכים, גם כאשר חזרנו לדבר לרוב לא שוחחנו על המשברים אלא פשוט המשכנו בחיי היום יום .
בעבר ניסיתי להציע לו טיפול זוגי והוא מסרב בתוקף.
כל הניסיונות ליצור משהו משותף בינינו לא צולחים, ניסיתי להציע פעילות ספורטיבית שנעשה יחד במטרה לשפר את הקשר וליציר קירבה אך הוא לא מעוניין.
בשנה האחרונה אני מרגישה שהוא פשוט לא רואה שאני קיימת, אנחנו לא מדברים כלל, אין יחסי מין כבר למעלה מחצי שנה(ולא הוא לא בוגד) , הוא לא מתעניין בי ואף גורם לי להרגיש דחויה, השלצתי עם העובדה שהוא לא יודע לפרגן אבל תא מוכנה לקבל הרגשת דחיה.
אני לא מסוגלת להמשיך כך יותר, לא רואה מצב שהוא משתנה, מאידך קשה לי מאוד לפרק את החבילה(יש לנו 4 ילדים כאשר הקטנים בני 13).
אובדת עצות לגמרי .
אשמח לשמוע דעתך.

נעמה יקרה,
זה נראה לי, לפי דברייך, שזה יותר מאשר חוסר יכולת לפרגן. מצד שני, אם זה חסר לך, והיה חסר לך זמן רב ואת מבטאה זאת בדרכים שונות, יכול להיות שהוא מרגיש תחת ביקורת ושיפוטיות, שמביאה אותה לידי כעס עליך. לא בגלל שעשית משהו רע, אלא משום שאולי הוא לא יכול לספק את מה שאת היית רוצה ממנו.טיפול זוגי אכן יכול לתת גושפנקא רשמית יותר לחסכים, ואולי מראה ברורה להם, ולהתחיל להניע דברים שאולי הוא חושב שהוא לא יכול לנפק. יתכן אפילו שבעיניו את אשמה, כי את אשמה במצב הרוח הרע שלו, ובחוסר הביטחון שלו בתפקוד שלו.קצת קשה גם לבקר וגם להניע אותו לעשות את מה שהיית רוצה שיהיה לך ומגיע לך. אולי כאן הקושי הזוגי שלכם. הייתי מציע לך במקרה שכזה להתחיל בטיפול לבדך אצל מטפל שהוא גם מטפל זוגי. ושתתחילו ביחד לבחון את כל האפשרויות שלך להניע תקשורת טובה יותר מול אדם שהתקשורת שלו לא משהו. אולי כי הוא לא לגמרי מאמין בעצמו. עוד הרבה לפני שתגידי לעצמך: טוב, זה לא עובד, אני צריכה כוח לחפש לעצמי חיים אחרים.