פתרון לקונפליקטים בזוגיות

שלום רב,
אני בת 25 ונמצאת בקשר רציני כבר שנתיים וחצי עם בן זוגי. אנחנו גרים ביחד כבר שנתיים ומנהלים משק בית משותף. כשהכרנו, התאהבנו כל כך עד שלא האמנו שמגיע לנו כזה טוב. יחד עם זאת, תמיד ידענו שאנחנו הפכים מושלמים, אני- מלאת מרץ, אנרגיה, רוח חיים והוא- ביתי, שקט, מופנם ומסתגר. איך שהוא למדנו להאמין שהשוני ביננו הוא טוב ומאזן, שאחד מלמד את השני איך להתקדם קצת לכיוונו. אבל, עבר זמן והאהבה הפכה למוקד פחות משמעותי והחיים החלו לדבר בעד עצמם. מריבות קטנות הפכו לגדולות- הטחות והאשמות של "תפסיקי לשנות אותי", "ככה אני וזהו" ועוד הרבה כגון אלו. המריבות סובבות סביב השוני, המשפחות שלנו, רצונות, ושאיפות.לאחרונה המריבות הפכו כל כך חזקות, עד שעזבתי את הבית מספר פעמים וחזרתי אחרי יום-יומיים. בפעם האחרונה החלטנו בדמעות שאולי הנכון הוא לסיים את הקשר, אבל מיד אחר כך התחבקנו ואמרנו שלא נוותר, כי אנחנו כל כך אוהבים.כרגע נדמה שעברנו טראומה, שנינו מסתובבים בבית כאילו לא מוצאים את עצמנו ולי בפנים, למרות התקווה הגדולה, יש מן ידיעה כזאת שזה ניסיון שווא.קשה לי עם העובדה שמשהו אצלי בפנים כבר וויתר עליו, הוא אדם מדהים ומיוחד,איך זה שפעם השוני נראה לנו יתרון? מה קרה לנו? האם אפשר לקום מהמצב הזה?

אלונה יקרה,
תרשי לי להציע לך פתרון קונוונציונלי, שיש בו השקעה, אבל יכול לעבוד. יש ביניכם פערים, אלא שאתם לא יודעים לגשר מעליהם. את ההבדלים בתפיסות ובעשייה אתם לוקחים באופן אישי, כאילו זה נגדכם. זה לא. הרצון הטוב שיש לכם להיות זה עם זו יכול לחולל פלאים ביצירת הפתיחות הדרושה, אלא שאתם מתקשים לעשות את זה לבד. אני באמת ממליץ על ייעוץ זוגי, שתקחו למספר חודשים, כדי שמישהו יעזור לכם לתקשר זה עם זו נכון יותר.