קונפליקטים בזוגיות: איך מתמודדים?

יש לי בן זוג כשנה וקצת שמשום מה בנה איתי יחסים שבדברים מסוימים מוגדרים יותר כאמא ובן. הוא חמוד ואוהב (ויחד עם זאת קשה מאוד- יש לו אופי קשה) אבל במקום לטפח אותי כאישה ולתת לי הגנה יותר כגבר זה יותר שהוא מחפש "להתחמם מתחת לכנף שלי". אם זה מפריע לי? איפשהו כן איפשהו פחות. אבל יותר מפריע לי שאין לו את המובן "לתת" כמו לתת פרחים או איזושהי מתנה קטנה (שזה פחות אכפת לי) או בהרגשה.. הוא מבטא את זה בשאלות כמו "אכלת משהו?" או "תאכלי משהו" או תשתי או "תעשי.." ומאוד כועס ונעלב שאני "לא עושה את מה שהוא אומר" שהוא מבחינתו זה דאגה ואני "לא שמה על זה". אני מיליון פעמים אמרתי והסברתי שדאגה לא מתבטאת בלהגיד מה לעשות ומה לא לעשות ובמיוחד כשאני לא שואלת ולא מבקשת שיגיד לי ("אני ילדה מספיק גדולה שיכולה להחליט לבד") (זה במטרה שיעזוב אותי בשקט איפה שלא צריך...) ואיפה שכן צריך הוא לא נותן, והסברתי ואמרתי מה חשוב לי ולמה וכו', ולו יש תרוצים לדברים האלה. לדעתי הוא פשוט לא מספיק בוגר ולא יודע לתת בזוגיות בדרך הנכונה ומשום מה בונה יחסים של הורה וילד גם מהצד שלי וגם כמו שמסתבר משלו. למה????? מה זה אומר, מאיפה זה בא? ומה אפשר לעשות את זה כיצד לשנות האם אפשר??? האם אפשר ללמד אותו לתת? אני יודעת שאפשר "לבקש" ולשבח על כל דבר קטן, זה מה שאני עושה אבל בדברים חשובים יותר וגדולים אני לא מצליחה. כי הוא מסביר בצורה "הגיונית" לדעתו למה הוא לא עושה את מה שאני מבקשת.. אני לא מקבלת את זה ואני אמרתי לו והסברתי.. מה לעשות, יש לזה פתרון או להרים ידיים????

יעל יקרה,
לפי תאורך בן זוגך טורח ונותן לךלמיטב הבנתו, ומיטב הבנתו אינו תואם כלל את מיטב הבנתך. אבל לפי הבנתו הוא נותן לך ודואג לך. כך שהקושי הוא לא בעצם הרצון והכוונה לנתינה, אלא באופן הנתינה, ובתחושה הטבעית של נתינה על פי דרכך. ואני אומר במכוון "בתחושה הטבעית" לכך, ולא חוסר היכולת ללמוד. זה נכון שהוא לא הצליח ללמוד, אבל גם נכון באותה מידה בדיוק שאת לא הצלחת ללמד. שזה אומר שמשהו בדרך ההתנהלות התקשורתית שלכם לא מסתדר, ואתם לא מצליחים לומר דברים מבלי לפגוע ולגרום לצד השני שלא להקשיב, לפחות לא בערוץ שבו אמרתם את הדברים.למשל, הוא מדבר איתך "בהגיון" ומסביר לך למה לא נכון לעשות את מה שאת מבקשת. אני מניח שאת מנסה להסביר לו בדרך הגיונית מדוע הוא טועה, ואתם נכנסים לדיון תאורטי שבו את לא מצליחה להעביר את המסר, כי הוא לא משתכנע. אני לא בטוח אם כך בדיוק המצב, אבל אם כן, למשל, אולי את לא צריכה להיכנס לערוץ הזה, כי הוא לא הערוץ הנכון. אולי פשוט יותר לומר לו: "שמע, זה לא עניין של הגיון או לא הגיון. פשוט – כך אני מרגישה. אם אתה עושה כך, אני נפגעת."ואם הוא יגיד לך "כן, אבל אם אני אעשה אחרת, זה יפגע בי" – אז אתם במשחק אחר: של מאבק כוחות וחיפוש הצדק, והתחשבנויות. אני לא יודע מה זה "להרים ידיים". אם זה אומר לקבל את מה שיש – אז אם את מוכנה לקבל אותו גם אם הדברים יישארו כפי שהם, זה יועיל מאד. אולי חלק מהקושי הוא שאת מנסה לשנות אותו והוא מרגיש את זה ומתנגד (כחלק מהסיבות למאבק כוחות). יהיה יותר קל אם תוכלי לעשות זאת, אלא שאני יודע שזה לא קל להחליט שאת חיה עם ההחלטה הזו בשלום. ואם זה אומר לוותר על הזוגיות, אני מציע קודם ללכת ליעוץ זוגי. זוגות רבים מגיעים אלי ליעוץ זוגי עוד בטרם חתונה, או בטרם החלטה עליה, כדי ללמוד ליצור תקשורת נכונה, מה שמקבל על ההחלטות שתבאנה בהמשך.