קונפליקט זוגי: תמיכה או לחץ?

היי.אני בת 29 נשואה כחצי שנה (בעלי בן 31.יצאנו 8 שנים עד שנישאנו).יש לנו מע' יחסים טובה,אוהבת ומתפשרת,אך כמו בכל מע' יחסים ישנן גם חילוקי דעות:דבר אחד שמפריע לי במיוחד היא ההתקבעות של בעלי (זו ההגדרה שלי בגדול לתופעה,אך אין לי באמת יכולת להבין את הדבר,ולכן אנסה לפרט,כדי אולי לקבל ממך הסבר ואף ייעוץ בעניין).בעלי הוא מסוג האנשים טובי הלב, שלעולם לא יריבו,יתעצבנו או יגידו את המילה "לא".יש בינינו חילוקי דעות לגבי מקום העבודה שלו עוד לפני שנישאנו (אחראי משמרת בחנות כל-בו).כבר 3 שנים שהוא עובד באותו מקום עבודה (12 שע' ביום,משכורת נמוכה),למרות שסיים לימודי הנדסאי לפני שהתחיל את עבודתו הנוכחית.אני רואה אותו עובד קשה,הרבה שע',ללא שכר גבוה,ללא קידום והגשמה עצמיתוהדבר גורם לי למרמור.מה גם שנישאנו זה מכבר ואנחנו רוצים להביא ילד ראשון.עשינו שיחות רבות ביוזמתי, שבהן הוא הבטיח לי פעמים רבות כי יחליף את מקום העבודה,אך לא עשה דבר בעניין.לאחרונה הפסקתי להגיד לו בשיחות מה "לא לעשות" ונקטתי בכיוון של "מה הסיטואציה הכי גרועה שתהיה במקרה של אבטלה וכד'", כלומר ניסיתי לגרום לו להתמודד עם הפחד מהלא ידוע. לא ממש עזר. ביקשתי ממנו שיסביר לי את מהלך החשיבה שלו בעניין,אך הוא סירב ונראה כי אינו חושב על כך (לפחות לא במימדים שאני חושבת על כך).אני ממש מיואשת מהעניין הזה.אני אוהבת את בעלי בכל ליבי ואעמוד לצידו בכל החלטה,אך ברור שיש כאן חוסר תיאום ציפיות וחשיבה אחרת לגבי העתיד של שנינו.כיצד אתה מציע לי לפעול? אני אשמח מאוד לקבל תשובה/הבהרה/חומר למחשבה.תודה!

אירוס יקרה,
את לא כנה עם עצמך. מצד אחד, את אומרת שאת תעמדי לצידו בכל החלטה, ומצד שני, את לא מוכנה לקבל את ההחלטה שלו להשאר במקום העבודה שלו. הרושם שלי הוא שאת אומרת לעצמך שאת מוכנה לקבל כל החלטה שלו, כי כך את חושבת שראוי שתגידי, אבל לא כי את באמת מאמינה בזה.הוא לא מדבר איתך על זה, כי הוא טיפוס אחר, כי הוא חושש להתעמת ולעמוד מול הביקורת שלך. את שמה לו מראה לא מוצלחת אל מול הפנים, שאומרת לו שאין לו כוח לעמוד על שלו. במידה מסויימת את צודקת, כי זה בסדר שתדחפי אותו לשאיפות גדולות יותר. מצד שני, גם הוא צודק, במידה מסויימת, כי הוא חושש מלהישאר זמן רב מדי מובטל. ואם מצב המובטל שלו יימשך לאורך זמן, אני לא בטוח שתהיי מרוצה מזה. להפך. ויכול להיות שמזה בדיוק הוא חושש. מצד אחד מהאחריות המוטלת עליו כמפרנס, ומצד שני, מהביקורת שתטיחי בו אחר-כך שהוא לא מוצא עבודה. וכנראה שגם זה יקרה, אם מצב זה יתארך. הוא מעדיף ביקורת שלך כאשר הוא עובד, מאשר ביקורת שלך כאשר הוא לא. הוא גם יודע שהלחץ שלך, להביא ילד, יגדל אם הוא לא יעבוד מאשר במצב הנוכחי.שאלת תם: לא עדיף שיחפש מקום עבודה כאשר יש הוא עובד מאשר כאשר הוא לא?היום, הוא יודע מה דעתך בעניין העבודה. קשה לעשות מעשה כאשר אתה תחת לחץ (כלומר, הוא תחת לחץ שלך). תני לו לעשות את השיקולים המקצועיים שלו. עודדי אותו מדי פעם לעשות יותר, אבל בשום אופן לא לשפוט אותו ולא לבקר אותו. הדרך לעשות זאת, היא לומר לו שאת חושבת שמגיע לו יותר. מדי פעם. אחת לחודש אולי. משפט אחד קצר ודי. הוא יזכור את זה. והניחי לו ביתר הזמן. תאמיני לי שתשיגי יותר. אחרת הוא ירגיש כאילו שאת מפעילה אותו, והוא, באופן טבעי לגמרי, יתנגד.