יחסים עם חמות כבדה: איך להתמודד

אני ובן זוגי הורים לילד משותף וחיים יחדיו כזוג נשוי ללא "הנייר" הפורמלי. אביו של בן זוגי נפטר לפני שנים רבות וכיום יש לו אמא ואחות שיחסיהן קרובים ביותר. המצב הוא כזה:הקשר בין בין זוגי לאימו אינו קשר קרוב. בשיחה "גלויה" עימה נתחוור לי כי היא נושאת משקעים עמוקים ביותר בכל הנוגע ליחסיה עם בנה- בשיחה, החלה לחזור עשרות שנים אחורה אל ילדותו, ובגרותו וכו' ומספרת זכרונות שלדידה אינם טובים לגביו (ואשר אני כאדם מן החוץ רואה אותם כמעשי משובה של ילדות). אימו דורשת ממנו "שיכבד אותה" לדבריה אינו מכבד אותה ואינו אוהב אותה (הוא לא חזר בתשובה כמותה, הוא עיברת את שם משפחתו, אף כי יודגש כי נותר גם עם שם המשפחה המקורי). היא דורשת כבוד המגיע לה לטענתה בשל היותה אימו. יצויין, עם זאת, כי עשתה למענו (כלכלית). בן זוגי אמר לאימו כי אינו חושב שהיא אוהבת אותו ובתגובה היא סבורה כי משהו "לא בסדר" איתו, כי הרי נתנה לו כך וכך ...ו"סבלה" את התנהגותו ומעשיו. (יצויין כי אימו אדם מאוד ביקורתי). המצב הוא כזה, שניכר בה שמשקעיה עמוקים, ולדבריה היא אף הולכת לשיחות עם פסיכולוג (ככל הנראה לא רק בנושא יחסיה עם הבן). אתמול, היא "נרעשה" לקבל הזמנה למסיבה שאנו עורכים בשל כך שנכתב שם שם המשפחה המעוברת. לדבריה, רואה זאת כעוד ביטוי לחוסר הכבוד המשווע כלפיה, מצד בנה, שהרי היא ובעלה היקנו לו את שם המשפחה - ואף איימה במפורש כי תנשלו מצוואתה. אציין כי לפי התרשמותי, הרי גם אם הבן יעשה עבורה 100 מעשים "טובים", מספיק שפעם אחת ינהג שלא כפי עמדתה או תפישתה - ואז שוכחת את כל הטוב ושוב מתחילה לחזור אחורה למעשיו ומחדליו מגיל ילדות.אנו מיואשים - מה אתה מציע לעשות כדי לשפר את היחסים?(באופן אישי, כאדם אובייקטיבי, אני סבורה כי אימו לעולם לא תשכח את מה שנתפס בעיניה כמעשים לא ראויים של בנה מגיל ילדות ועד עתה, והרי איננו יכולים להיות אצלה "על תנאי" באופן תמידי!! (היא אינה מקבלת העובדה שאיננו נשואים רשמית, אינה מקבלת את זכותו לעברת את שם המשפחה (בן זוגי מעל גיל 40!!) וכל מעשה שאינו עולה בקנה אחד עם עמדותיה - מחזיר אותנו שוב לכל המשקעים שצפים ועולים אצלה. האם אתה מציע כי הבן ינתק עימה קשר? (כיום גרים בדירה השייכת לה - אך לא באותה עיר בה היא מתגוררת. בן זוגי לא יוכל כלכלית לשאת בשכ"ד, מסיבות שונות). אם לא (אני סבורה שלא כדאי לנתק קשר) - כיצד ניתן לשפר היחסים, בהינתן העובדה שאימו אדם מאוד לא פרגמטי ומקבוע בעמדותיו.

רותי יקרה,
אימו של אישך אינה טיפוס חם. היא רואה בנתינה חומרית את הנתינה העיקרית שלה כאם, אבל רוצה ראיות לאהבתו של אישך אליה, דרך השליטה שלה בו. אין סיבה לנתק איתה את הקשר, אבל גם כדאי שתנמיכו ציפיות. היא אוהבת אותו לבטח בדרכה, וזקוקה לשליטה שלא תקבל, וזה הקונפליקט ביניכם. מכיוון שאישך תלוי בה כלכלית, הדרך שלו להקל על הקשר שלו איתה היא למצוא את האיזון בין הצורך שלה בשליטה (כמה לשמוע לה), לבין הצורך שלו בעצמאות (לשים לה גבולות). זה יכול להיות גבול עדין מאד, והוא צריך להיות מאד קשוב אליה. וזה אומר גם קיטורים תמידיים משני הצדדים. אלא אם אישך מוכן לצאת מכנפיה, ולהפסיק את התלות הזו. לתלות יש מחיר, וזה המחיר. אם חשוב לו להשאר בתלות הזו, הוא צריך ללמוד לחיות עם האיזון הנכון בין הצרכים השונים שלו.

ד"ר חסון - תודה על התשובה!רוצה להוסיף שכיום התלות הכלכלית של בן זוגי באימו - מתבטאת בדבר אחד בלבד:אנו מתגוררים בדירה השייכת לה.זה בלבד.מעבר לכך בן זוגי אינו מקבל ממנה ולו שקלל אחד או כל "הטבה" חומרית אחרת - ולפי התנהגותה - גם לא צפוי לקבל דבר!!הבעיה היא - על פי דעתי מנקודת ראות אובייקטיבית - שאין כל דרך להביא את אימו לכבד את בן זוגי, קרי, לכבד את בחירותיו כאדם בוגר ואוטונומי, או לשנות את דעתה על בנה. לדעתי, מראייתי את המציאות מבחוץ, באובייקטיביות, - אימו של בן זוגי תזכור לו לעד את "מעלליו"... כיצד זה מצפה אימו שיכבד אותו, כאשר היא עצמה איננה מכבדת אותו?! היא טוענת שאינו מכבד אותה...אנו מצויים בסוגיית "הביצה והתרנגולת"זה מייאש ומתסכל - לא?

רותי יקרה,
זה באמת מייאש ומתסכל. ואו שתלמדו לחיות עם זה, או שתלמדו לחיות בלי זה, כלומר, רחוק יותר. לשנות את התפיסה שלה את בנה, כשהוא כבר בן ארבעים, והיא בגילה, יהיה אולי בלתי אפשרי. אבל לכם יהיה קל יותר אם תלמדו שלא לצפות.