קונפליקט עם ילדים: מה לעשות?

אני בשנות ה-40 , רווקה ללא ילדים, חיה עם בן זוג גרוש ואב לשלושה ילדים .הסדרי הילדים הם כאלה שהילדים מגיעים לכאן פעמיים בשבוע באמצע השבוע וכל שישי שבת שניה מיום שישי עד יום ראשון בבוקר . לא מעט ...הם בגילאי 10,15 ו-18, שתי בנות ובן.אנחנו שנה שלישית ביחד .בשנתיים הראשונות חיינו ביחד בשני בתים כאשר למעשה חייתי אצלו רוב הזמן אולם היתה לי דירה משלי . בחודשים האחרונים פיניתי את דירתי ועברתי אליו. הילדים שלו לא רוצים אותי ועושים הכל כדי לחבל ביחסים. נפרדנו למשך תקופה בת חודשיים. אי אפשר היה יותר לסבול את התלונות של וכלפי בגלל שהילדים לא רוצים...הוא ביקש לחזור, והבטיח שהכל יהי בסדר הוא יעמיד את הילדים במקום שאלה החיים שלו ויש לו זכות לחיים חדשים , וכו' . שכרנו דירה ביחד. בחודש הראשון הדברים היו סבירים. הילדים בדקו גבולות מה עוד אפשר לעשות אבל גם אני נאלצתי לשים גבולות., כי הם קיוו מאוד שבסופו של יום אלך לבית אחר. ומאז התחילהההתדרדרות. הם מתנהגים אלי לא יפה , לא אומרים שלום , מתעלמים ומעושים הכל להמאיס עלי את השהות. אני מצידי משתדלת "להיות בסדר" ...קונה מתנות לימי הולדת, לא שואלת יותר מידי שאלו אישיות כי הם לא רוצים את זה , אבל גם לאמכונה שיתחצפו אלי - מה שקורה לעיתים תכופות.הם לא מרפים והפעילו אולטימטום עליו שלא אכפת להם שיהיה איתי בקשר אבל בבית אחר כי אחרת הם לא רוצים לבוא אליו. בקיצור הם שמים תנאי שנפריד בתים. כל המצב גורם למריבות ביננו ולמעשה הזוגיות שלהו נהרס מכל זה.הוא הבטיח להם מאחורי גבי ללא ידיעתי כי בעוד 10 חודשים כאשר יגמר החוזה נפריד בתים.אני מאוד כועסת על כך. הוא לא נמצא איתי בחזית אחת. לפני שבוע צעק עלי בנוכחות בנו , למרות שלבסוף התברר שאני הייתי צודקת , גם לדבריו. הם פשט מפעילים עליו לחץ בלתי פוסק. יש לה תלונות על "הפרצוף שלי " ... על התנועות שלי...על כל דבר שלא יהיה ...אני באמת לא ידועת מה לעשות . נראה לי שהסיפור גמור אבל אנחנו סגורים עם חוזה לעוד שנה כמעט. אני לא ערוכה לעבור דירה מכל מיני סיבות והוא לא מוכן לעזוב את הדירה כי נוח לו כאן ( אל מה עם כל הציוד היפה והאיכותי שהבאתי לכאן) .הכל התקלקל בינינו. לא מרגישה שום הערכה כלפי , לא פירגון, לא יחס טוב לא הבנה עדכמה קשה גם לי . הוא לא רואה כמה קל לו שאני הגעתי ללא ילדים, וללא ספיחים קודמים ( חייתי במערכות יחסים ממושכות אולם ללא נישואים וללא ילדים, לצערי).אני מאוד כאובה , עצובה ומבולבלת . מה לעשות ?הוא לא מוכן בשום אופן ללכת ליעוץ וגם לא קצר מעוד ולו כדי לשמוע עוד דיעה .אודה מאוד על עצתך הטובה .

אלה יקרה,
צר לי שכך קרה לך. ובהחלט יכול להיות שכל זה אינו באשמתך, כי שלושה ילדים בגילאי העשרה יכולים להיות יריב אכזרי ומתוחכם. ואני משתמש במילה 'אכזרי' כי בהחלט יכול להיות שהם לומדים רוע לב בתוך תהליך של שמירה על נוחות ואגואיזם, וחבל. עליהם. גם עליך, שנקלעת איתם לקונפליקט של אינטרסים. גם על אביהם שנתון בין הפטיש לסדן, והוא מפסיד את ההערכה שלך, כמו גם את ההערכה שלהם.ואני חושש שכנראה, ללא הליכה ליעוץ משפחתי, הילדים בכלל זה, יהיה קשה מאד לשנות משהו. ואני אומר יעוץ משפחתי גם למען הילדים וגם למען האב, כי הוא מאבד בדרך גם אותך וגם אותם, גם אם זה לא נראה כך.ובניגוד למנהגי, אני ממליץ לך להפנות אותו להתכתבות בינינו. ממילא זהו צ'אנס אחרון בשבילך.

ד"ר חסון שלום ,
רוב תודות על תשובתך .זה כל כך נכון שילדים של בן זוג או בת זוג שהאדם הנכנס לחייהם עלולים להיות מאוד "לא מסבירי פנים", ובאמת מאוד מאוד קשה . קשה גם לראות איש אהוב נמצא בין הפטיש לסדן וסובל אף הוא ולעיתים נגרר לכאן ולעתים לכאן.בכל מקרה, אני שולחת אל בן זוגי את תגובתך. אני מקווה שהכוונתם של אנשי מקצוע אל יעוץ ממוקד וענייני - עשויה לעזור לפרוץ דרך.שוב תודה .