קונפליקט עם בן זוג: תקשורת בין השורות

אורן שלום,

אני נשואה פלוס ילדה בת שנתיים. אנחנו גרים ליד ההורים של בעלי שלא נוטים לעזור לעיתים קרובות. בשלושת הימים האחרונים הם לפתע התגייסו, העניין הוא שאבא של בעלי לא יודע לגמרי לתפעל את הילדה. בעלי חוזר מאוחר ולכן אני לוקחת אותה אחהצ והוא בבוקר- מבחינתי זה גם קצת זמן איכות שלו עם הילדה היות והוא חוזר בסביבות שבע הביתה. יש לבעלי רכב מהעבודה וההורים שלו רק מחפשים לעוט עליו בכל הזדמנות, אז ההסדר ביומיים האחרונים וכמובן שגיליתי את זה כדרך אגב, הוא שאבא של בעלי יקח את הילדה לגן, ( הגן במרחק של 20 דק צד אחד מהבית ..) לאבא של בעלי זה נפלט בטעות כשהוא רצה לספר לי שהילדה לא בכתה איתו חוץ מבבוקר שהוא לקח אותה לגן ושהיא הייתה צריכה להיפקד מבעלי. כשבעלי חזר ניסיתי להעלות את זה בהודעה אחכ אמרתי בשקט וכשראיתי שהוא מתעלם ואומר רק שלא היה לו זמן לומר לי את זה בבוקר (כמובן שאלו שטויות מוחלטות והוא פשוט לא אמר כי הוא ידע שאתנגד לזה) לא ציינתי שאבא של בעלי נהג גרוע ואני לא סומכת עליו בנהיגה. בעלי אומר זאת בעצמו אבל כשזה מגיע לנוחות שלו הוא תמיד משנה גירסה והיום הוא אמר זו ההתפרצות האחרונה שלך, תלמדי להגיב לדברים בצורה נכונה ופרופורציונלית.. אמרתי לו שניסיתי בהודעה ואחכ בצורה שקטה וכשהוא התעלם ופישט את זה בדרך של ״ לא היה לי זמן לומר לך בבוקר״ כשהוא ידע על זה מן הסתם יום לפני התפרצתי. אני מרגישה שהוא יודע שאני בידיים שלו. שהוא יכול לעצב אותי כרצונו ושאף פעם לא יהיו לי ״ ביצים״ לעזוב אותו אז הוא פשוט יודע שהוא יכול לבטל אותי ברגע. כל עוד אני מתנהגת לפני הספר- זה אומר לא להתעצבן/ להעיר על כלום הכל בסדר אבל אם אני מעירה או מתעצבנת- שם הוא הופך להיות אדם אחר- מנותק רגשית ברגע ומוכן לזרוק הכל לעזאזל.. אני מתארת לעצמי שבעתיד כשהחיים יעמידו בפנינו מצבים מורכבים מאלו המצב יהיה יותר בעייתי ופוגע- הוא כמובן שקוע בצדקתו ויכול להודות במשהו רק בדיעבד ולפעמים בכלל לא.. השאלה מה עושים במצב כזה.. לפעמים בא לי לעזוב אותן/ לנער אותו אבל כבר אין לי יכולות/ כוח ...

עדן יקרה,
אני מבין את מה שאת רוצה או לא רוצה רק מבין השורות. את כותבת שאבא של בעלך לקח את הילדה אל הגן. לא אמרת באופן גלוי וברור שזה לא מוצא חן בעינייך, והבנתי זאת רק בין השורות. למה? האם את אומרת זאת באופן גלוי לבעלך?והאם זה לא מוצא חן בעינייך שהילדה תהיה איתו, והטענה העיקרית היא כלפי חמך, או שאולי לא מוצא חן בעינייך שבן זוגך מתחמק ממטלות שהוא אמור לעשות?את לא ברורה בעניין הזה כאן, ואני לא יודע עד כמה התקשורת שלך מול בן זוגך ברורה לו. האם יכול להיות שאת מתלוננת כנגד חמך, כשהתלונה העיקרית שלך היא על בן זוגך, בעצם? ברור לגמרי שמשהו לא מוצא חן בעינייך, אבל אולי לא תמיד ברור לאחרים מה בדיוק ולמה. האם קשה לך להצדיק את עצמך מולו? האם זה בגלל שהוא לא מקשיב לך ולא מעריך אותך, או כי גם קשה לך לטעון מולו טענות רגשיות שלך, ואת לא סומכת על כך שיש להן משקל מספיק חשוב? האם את חוששת שהוא יחשוב שאת חושבת שהוא לא מספיק טוב לך, ובשל כך, בשל החשש לאבד אותו, את מחפשת נימוקים אחרים לחוסר שביעות הרצון שלך?יש ביניכם מאבקי כוח, והתלות שלך בו שמה אותך במקום לא טוב, ואולי מונעת ממך להיות ישירה יותר. ברור לי שזה מפריע לך, כי אז את קוברת מדי פעם את התחושות הרעות שלך לזמן מה, והן יוצאות אחר כך במקום אחר, ולכן לכאורה מקום שהוא לא רלוונטי ומחוץ לפרופורציות.עשי הרבה חושבים עם עצמך, כדי לדעת מה חשוב ומה לא, על מה להיאבק ועל מה לא, ואיך ליצור תקשורת עם בן זוגך כך שהוא גם יוכל להקשיב. יש דרכים שונות לעשות זאת, כמו לדעת לתת מחמאות כשצריך,בצדהביקורת, כמו להגיד כשצריך, אבל מבלי לחכות להסכמה (וזה דורש סבלנות, ואמון שהוא שמע, ובדרך כלל הוא ישמע אם לא תאלצי אותו להתגונן), ולפעמיםלבקשדברים חשובים, במקום למתוח ביקורת, כי זה חשוב לך, ולכן צריכה להיות לזה משמעות. וגם - ואני חושב שזה חשוב בטווח הארוך: בני לעצמך את הביטחון העצמי שלך ביכולות שלך ובעצמאות שלך.