התמודדות עם חוסר ודאות בזוגיות

לדר' אורן חסון היקר
שלום,אני בת 32, בשנים האחרונות חוויתי אינספור קשרים קצרצרים של עד חודשיים וכל פעם נדחיתי מחדש. מעבר לכך, אני נוטה לחרדתיות, מטופלת תרופתית, ומתפקדת טוב מאוד בעבודה, חברותית ונוחה עם הבריות.רק בקטע הזוגי אני חווה כל פעם כישלון מחדש. אני ממש חסרת אמונה.עד כדי כך, שחזרתי לאחרונה לטיפול פסיכולוגי.נראה שחיצונית אני כן מחוזרת ומקבלת מחמאות. אני מניחה שחוסר הביטחון שאני משדרת הוא כמו נבואה שמגשימה את עצמה.לפני חודש הכרתי בחור בגילי, ששפך אינספור מחמאות ואמר שהוא התאהב בי. יצאנו 3 פעמים, ובפעם הרביעית שכבנו. תמיד אני חוששת שאולי בגלל זה, לבנים נמאס אחרי שהשיגו את יעדם. פה דווקא היה שבוע שלא יכולתי לקיים יחסים.הוא הצהיר על כוונות לטווח ארוך. אמר שרוצה להכיר את ההורים. השקיע במונית והגיע אליי לסוף שבוע. הוא הרשים אותי בכך שהיה חברותי ופתוח עם המשפחה.הבעיה היא שיש בינינו פער דתי גדול, הוא אתאיסט, ואני מסורתית. אנחנו מכבדים אחד את אמונתו של השני.אני לא תמיד מרגישה שיש לי על מה לדבר איתו. אמרו לי שאולי עדיין לא נפתח ולא מרגיש את הצורך לדבר באותה מידה כמוני.אחרי סוף השבוע שישן אצלי בבית משפחתי, הוא אף הציע לי לבוא לישון אצלו במוצ"ש. מה שהרשים אותי, כי יצא שהיינו ביוזמתו 48 שעות ביחד. עד פה הכל היה טוב ויפה. אנחנו מכירים 3 שבועות. הוא לא יכל להיפגש השבוע בגלל עומס בעבודה. ראיתי שהוא עדיין באתר. הוא פחות כותב לי הודעות, היינו בקשר יומיומי אבל יותר דליל.קיוותי שבסוף שבוע ניפגש, הוא לא יזם עדיין. כששאלתי אותו מה התוכניות שלו. אמר שהוא נוסע לאילת לסוף שבוע (הוא גר שם בעבר, אז לא בטוחה שזה למטרת בילוי). אמר שידבר איתי יותר מאוחר. אני שוב נכנסת למתחים, ואני צריכה שתרגיע אותי ואת הפרשנות שלך. אני לא מסוגלת לעמוד בעוד פרידה.אנא עזרתך.תודה ובשורות טובות!

רציתי לעדכן שהוא נפרד ממני בהודעה. לא ענה לטלפון שלי.ניסיתי לברר למה. אמר שהוא לא מוכן עדיין לקשר רציני.(זה שקר, כי הוא היה כבר בקשרים ארוכים של לפחות שנתיים).אמר שאני מדהימה וטובה מידי בשבילו. שזה פרדוקס מגעיל. כי אם אני כזו טובה, למה הוא מסיים?אני רוצה לדעת לפחות להבא, למה סיים את הקשר???למה כל הזמן נפרדים ממני? מה אני עושה לא בסדר?

מיואשת יקרה,
את הולכת לטיפול, ואני מניח שהמטפל או המטפלת שלך מכירים אותך ואת חוזקך וחולשותייך, ואת התנהגותך והיכולות שלך הרבה יותר טוב ממני. ובכל זאת את כאן, איכשהו לא סומכת מספיק על הקשר איתם. אולי גם לא עם גברים - ופעמים רבות במידה רבה של צדק, אבל לא תמיד.אולי כן חשוב מאד שתלמדי לסמוך על המטפל או המטפלת שלך, כחלק מהיכולת לסמוך על אנשים, וגברים בכלל זה. אולי זה חלק מהתהליך הטיפולי. ואולי בכלל כדאי גם את זה להעלות בטיפול, כי זה יכול לקדם אותך הרבה.היה לך עכשיו קשר עם מישהו. האם הוא באמת רוצה להיות איתך, או שאת עוד נוצה יפה שתקשט את האגו שלו? - זה משהו שאני לא יכול לדעת. האם זה באמת, כמו שאת חוששת, משהו שעשית וגרם לו לשנות את דעתו? - לא בטוח בכלל. האם מראש ראה בך הרפתקה לחודש? - יכול להיות. גם את וגם אני לא יכולים לנחש. את זה רק הוא יודע. אבל נסי לדבר על כך עם המטפל/ת שלך, ואני בטוח שתגיעו ביחד להרבה יותר תובנות, גם של מה שיש, וגם של מה שאי אפשר לדעת. והקושי העיקרי שלך הוא לא אי הידיעה - כי זה מצב קבוע ונתון בתחילת יחסים, ולפעמים גם אחר-כך, אלא של ההתמודדות עם אי הידיעה ועם האכזבה. למדי את זה קודם כל. כשתדעי להתמודד עם אלה, תפחדי פחות ליצור קשרים בתנאים של חוסר ודאות. זו הדרך היחידה ליצירת קשר (פרט לשידוך כפוי...).