קונפליקט ילדים בנפרד: מה עושים?

אני נשואה בשנית, בעלי בפעם הראשונה, יש לנו ילדים משותפים והוא מתייחס אליהם נפלא. האבא הכי טוב שיכול להיות. לעומת זאת, לילדיי מנישואיי הראשונים, שגרים אתנו, אין הוא מתייחס, או שהוא עייף מידי, או שאין לו כסף, וכל מיני תירוצים. ביקשתי אינספור פעמים שלפחות ידבר אליהם ויתעניין בהם, או ישחק איתם משחק מידי פעם, או משהו שלא כרוך בהוצאה כספית, אז רק לאחר מריבות רבות הוא פונה אליהם, וגם זה רק כדי "לעשות טובה" והם כמובן קולטים את זה ומסרבים, כך שהוא כאילו "מכוסה" כי ביקש והם סירבו. הילדים שלי מקסימים לדעתי, יש להם את המריבות שלהם מפעם לפעם או "קטעים" קטנים של ילדים, כמו להגביר את המוסיקה (זה קורה אחת ל...) אבל מצד שני יש בהם כל כך הרבה טוב, שהחיובי גובר בעשרות מונים על אותם קטעים, ואין הוא מסוגל לראות את זה. הוא חושב שהם מפונקים כי הם מתווכחים ולא תמיד עושים מייד מה שמבקשים מהם, אני רואה בכך ילדים חושבים ולא מפונקים, הם חוסכים בעצמם כסף מבייבי סיטר ואילתורים אחרים שמהם הם מרוויחים כסף, אין להם דרישות לקניות של מותגים, אלא רק למה שהם אכן צריכים וחובתי לספק להם (ספרי לימוד וכו') והוא רואה בכך שאחת לכמה זמן אני קונה להם משהו שלא קשור לחובה - בזבוז ופינוק מיותר. אך מאידך, לילדנו המשותפים הוא קונה כמעט כל יום משהו שזה באמת קשקוש לדעתי. חוסר היחס שלו אליהם מתעצם לנוכח היחס החם והאוהב שלו כלפי ילדינו המשותפים. היינו בייעוץ לפני כשנתיים וחצי והוא שכח מהר מאוד מה נאמר שם, וגם מלכתחילה לא הפנים. ואני מרגישה שאני נקרעת. אני לא מבינה למה הוא לא מסוגל לראות בהם ילדים כמו שהם, ולמה הוא לא מסוגל לקבל אותם ודוחה אותם בתיעוב שכזה כשכל הסביבה כל הזמן משבחת אותם (הוא לא מוכן לשמוע את זה, כשהם מקבלים מחמאות, וזה קורה הרבה, הוא נעלם באותו רגע או מתעלם כאילו לא שמע) מה אפשר לעשות? רק כשאני מדברת על פרידה יש שינוי שאורך מעט זמן וגם מתבטא במינימום שבמינימום, ושוב, המצב חוזר מהר מאד לזה שתיארתי.

ליאורה יקרה,
זה אולי מאד לא נוח, ולא כולם נוהגים כמוהו, אבל מחקרים מצביעים על כך שיש נטייה ברורה, סטטיסטית לפחות, להעדיף את ילדיך שלך על ילדים חורגים. הקושי הנוסף הוא שילדייך בנפרד מבוגרים יותר, ולכן הצרכים שלהם שונים, ונמצאים יותר בקונפליקט עם אלה של המבוגרים (ושלו), והם יותר עצמאיים ודעתניים. אלה הם גורמים שונים שמעצימים את הקונפליקט. הרגש שמניע את בן זוגך הוא קינאה וכעס (כי הוא מרגיש שעל כל דבר שהם מקבלים, משהו נגרע מילדיו, כלומר, מילדיכם המשותפים), ולכן הוא עסוק בחיפוש אחר ה"צדק", כשהצדק, כמו תמיד, הוא עניין מניפולטיבי, שכל אחד נוטה להגמיש ולהתאים אותו לצרכיו. אתם כבר שנים ביחד, ולכן אני לא בטוח שיש פתרון קל. אני לא מכיר, כמובן, את העובדות, אבל אם דייקת בהן, זה אומר שבן זוגך צריך לעבור שינוי רגשי שאני לא בטוח שהוא מסוגל לו. וזה לכן גם אומר שאת צריכה להבין שהוא כנראה שלא ישתנה, ולכן שאת צריכה להמשיך ולעמוד על המשמר למען הילדים שלך בנפרד, וכן, להתאמץ קצת יותר למענם בדיונים עם בן זוגך. ואגב כך, לא סיפרת מה הם מקבלים (אם בכלל), כתוספת, מאביהם הביולוגי, ואת זה גם כן צריך לקחת בחשבון האיזון הכולל שאת צריכה לעשות.