קונפליקט זוגי: כוחנות, אשמה ומניפולציות

שלום
אני נשואה כ8 שנים3 ילדים קטנים מתחת לגיל 6.אני עם רגשות אשמה כי החלטתי להתגרש. זה התבשל והתבשל .היינו פרודים שנה וגרתי עם ילדיי בדירה השכורה בעודי בהריון. כאישה עברתי את ההריון לבד והוא ץיפקד כאבא כפי שצריך.בלידה ובחופשת לידה גם תיפקד כאבא על מלא וכאילו חזרנו לטייל יותר כמשפחה לאחר שהקטן נולד. מציינת כי היה לי קשה לעשות זאת כי התרגלתי ללבד גם .בתחילת יולי עברתי לדירה אחרת והוא רצה להצטרף- לא רציתי עד שלא יילך לטיפול כעסים ובסוף נכנעתי. נכנסנו יחדיו לדירה .כהורים הכל סבבה, בזוגיות הרגיש לי ריק ושקרי , ישנה עם הילדים והוא בסלון.מרגישה שבפרידה זו נוצר פער רגשי וניכור רגשי ופתאום לגור יחד?הפרידה, ההריון הלידה לא קירבו ההפך , כל שיחה שהיתה לנו היתה כבדה ואפילו דיברנו על המזונות.ועכשיו גרים יחד, והתנהגותו כפי שהיתה לפניי הפרידה.מציינת כי נפרדנו בגלל שאני מרגישה שהשפה שלו כלפיי היא תוקפנית ומאיימת והתחלתי לפתח חרדות כמו זיעה בידיים, לב דופק מהר, אי רצון לחזור הביתה .הוא מאד מלחמתי גם אם יאמר משפט הכי פשוט הטונציה שלו קשה לי.גרים מספר חודישם יחד, לא מדברים ואמרתי גירושים.הזמן שעבר....עשה את שלו, אני כאישה חוויתי לבד הכל למרות שאני ביקשתי ממנו לעזוב אך הוא לא היה שם להלחם.דבר נוסף , אני מוצגת תמיד בשליליות בעיניו כך שלא מרגישה יפה חכמה וחיבור נפשיהוא איש טוב, ילד טובף איש של בית לא בליין , עובד חוזר בצהרים , אבא טוב, מתפקד טוב בבית עד כדי אובססיה לניקיון והערות לבני הבית שזה מינוס.אך כאישה אני לבד, לא רואה את זה עצמי שוכבת איתו וזה קשה.החדר הורים עדיין עםקרטונים, לא הייתי מסוגלת לסדר כי מבחניתי זה לחזור לישון איתו.כואב לי לומר אני רוצה הלתגרש והצעתי לו גישור כדי שנסיים יפה.יש לי רגשות אשמה, אני מפרקת בית, משפחתיות.אך איזו משפחתיות? בשישי הוא לוקח את הילדים להוריו וכנל ההפך לסירוגין.לא מטיילים כי אני לא מעוניינת בנכחותו- יש לי זכרונות רעים כך שמגיעה השבת אני מחכה שיצא מהבית.הוא איש טוב אך נוצר פער עצוםםםםם בפרידה הזו, הלידה וכאילו עכשיו חוזרים? מתקנים? מרגישה שאין את מה . כי בזמנים של ההריון לידה זה לא חיבר אז דירה כן?מתסבר שלא.הרגשות אשמה אוכלים אותי......כשאני יוצאת החוצה אני מבוהלת מכל גבר שרואה......ואומרת לעצמי את מי אכניס הביתה ליד ילדיי ? בחיים לא.ואין יותר נסיעות משותפות, אבא בבית, שבתות, לוקחת את זה לילדיי .לא רואה את עצמי ממשיכה עם גבר אחר כי לא סומכת על איש וגם מי יאהב את ילדיי באמת?בני עלה לכיתה א' ואני חשה בושה שיסתכלו עלינו כמשפחה מפורקת וחבל שלא כמשפחה של בני.מציינת שלא היו יחסי יישות עם בעלי מאז שנכנסתי להריון שזה שנה+הכל מפחיד אותירגשות אשמהלא רוצה טיפול, בעלי עד היום אמר אמירות קשות והתנהגותו מלחחיצה וזה מעיד כי שום דבר לא הולך להתשנות ואלי מתאים לי יותר לסיים.גם המילים חדרו ללב,עכשיו פתאום מנסה להיות נחמד אך לא קקונה את זהומחכה לגישור אך הרגשות אוכלים אותיאמאלה אני עושה את הצעד שחילחל בי המון זמן .עצוב

איזבל יקרה,
טוב מאד בעיני שאת לא מציירת אותו באופן שלילי בלבד. הוא גם איש טוב, וגם כוחני ותוקפני. את רואה את שני הצדדי- אבל זה מה שמקשה עלייך. לו היית רואה רק את הרע שבו, רגשי האשם שלך היו הרבה יותר קטנים. אני לא יודע אם ועד כמה ואיך הוא "מנגן" על רגשי האשם שלך כדי להשיג את מטרתו, ואולי הוא גם משתמש באמצעים מניפולטיביים אחרים כמו להוריד את ערכך בעינייך, כדי שלא תחשבי שאת מציאה ומישהו יחכה לך.מצד שני – בהחלט יכול להיות גם שאת מגיעה כבר "מהבית" מצויידת במה צריך ומה לא ראוי, מה שאולי מפריע לך להיות גמישה בהחלטות שלך, כי אולי את חושבת על מה יגידו ההורים, ואיך תגיב הסביבה, וגם מה "צריך" לילדים. והכל ביחד, איזבל, הם חבילה שלא קל להתמודד איתה.החיים מורכבים. יש היבטים לכאן ולכאן. אוסיף שתי נקודות חשובות לצד השני – האם הוא מכבד אותך אל מול הילדים? - איך זה משפיע עליהם? – כי זה יכול להשפיע עליהם לרעה באופנים שונים, החל מלמידה שכך אמורים להיות אבא ואמא, וילמדו לחקות את זה בבגרותם, או להיפך – בהסתכלות על זה, למידה לשרוד בתנאים שהם מבינים כתנאים שאינם בטוחים ולא יציבים, ובחיפוש דרך להבין מה לא לעשות כשיהיו גדולים.כפי שאני מבין הוא מוכן לפגוע בך בדרכים שונות כדי להשיג את מטרתו – ויתכן שגם תפיסת העולם שלו דומה – שלהתגרש זה רע, עם כל החרדות שיכולות לבוא מזה, החל מחרדת נטישה (שאולי לפחות ממנה את פטורה), ועד לצורך בשליטה ופחד מתדמית לא טובה בעיני הוריו וחבריו ובסביבה שבה הוא גדל. אז מטרתו היא לשמור על הקשר, ואולי לא "הכל" כשר, אבל כוחנות, על חשבונך, על חשבון השקט הנפשי שלך וההערכה העצמית שלך, והצורך שלך באושר – או לפחות חיים שקטים ושלווים - כן.אני מבין שזה עצוב, איזבל. כי זו אכזבה, וזה לא מה שציפית שיקרהכשהתאהבת בו, ואולי העצב מגיע מההכרה וההבנה שזה המצב. אבל התנאים השתנו, ועכשיו את מחפשת דרך מתאימה יותר.