קונפליקט זוגי: טיפול מיני או זוגי?

שלום רב.
הנושא שלי מאוד מורכב, אנסה לפשט אותו עד כמה שניתן. אני ואשתי נשואים 14 שנה, ויש לנו שני ילדים בני 11 ו-9. בתשע השנים האחרונות אנחנו לא מקיימים יחסי מין. כן, קשה כמו שזה נשמע, זאת עובדה. מצערת מאוד. בשנים הראשונות לא ייחסתי לכך חשיבות מכמה סיבות: הילדים היו קטנים וזמן רב הוקדש לטיפול בהם, וגם עבודתי דרשה שעות רבות. עם זאת, יובהר כי במהלך התקופה המדוברת לא הזנחנו את החיבה בינינו. לפני שלוש שנים היא נסעה לתקופה ממושכת לחו"ל, והגעגועים העזים שלי אליה עשו את שלהם. כשהיא חזרה ניסיתי ליזום יחסי מין, אבל היא סירבה. בהמשך הסבירה שהיא לא יכולה לעשות את זה. ניסיתי ליזום פעמים נוספות, ובכל פעם היא אמרה שהיא לא יכולה לעשות את זה. הבנתי מאוד ללבה, אבל ניסיתי בכל מיני דרכים לשכנע אותה לשנות את דרכה, אך ללא הצלחה. הצעתי לה שנלך ביחד לטיפול, הצעתי לה שתלך לבד, אבל שום דבר לא עזר. כמובן שבשלב הראשון עלתה בראשי האפשרות שאולי היא לא רוצה בי יותר. בנוסף עלתה בראשי אפשרות שהיא אולי בוגדת בי. ככל שהזמן עבר הבנתי ששתי האפשרויות לא נכונות. במשך כל הזמן הזה היא ממשיכה לדאוג לכל צרכיי, ולכן קשה לי להאמין שהיא לא רוצה שאשאר איתה. היא כל הזמן אומרת לי שאני חשוב לה ומדי פעם אף אומרת לי שהיא אוהבת אותי. כמובן שבאתרים שעוסקים בנושא נכתב שאולי יש לה מישהו אחר, שאולי אני לא מספק אותה מבחינה מינית ושאולי היא רומזת לי שאתגרש ממנה. אבל כאמור, ככל שהזמן חלף אני לא מאמין שאלה סיבות הגיוניות, אני מאמין שבאמת יש לה בעיה רגשית/פיזית של התקרבות מינית. מה שקצת הזוי (ואולי לא) בסיפור הזה זה שאנשים אחרים במקומי כבר היו פועלים באחת או יותר מהאפשרויות הבאות: 1. מתגרשים. 2. הולכים לזונות. 3. שוכבים עם מכרה כזאת או אחרת. רצה הגורל, ובגלל המוסריות שלי, שתי האפשרויות האחרונות לא באות לחשבון. כן, אני תקוע מכל הצדדים... בנוגע לאפשרות להתגרש, זה עלה במוחי, אבל אני לא חושב שהאלטרנטיבה תהיה טובה יותר. זה באמת עלול להישמע למאזין מהצד שאני סובל מ"תסמונת האישה המוכה", אבל זה ממש לא המצב. אשתי אוהבת אותי, מעבר לזה שהיא אמרה לי אני יודע את זה ומרגיש את זה. וגם לנטוש עכשיו את הילדים, שממש קשורים אליי ואני אליהם, זה לא דבר נכון, לדעתי. אני רק אציין שפעם שאלתי את אשתי איך היא הייתה מגיבה אם הייתה שומעת שבגדתי בה, ועל כך היא השיבה שהייתה מאוד כועסת. זאת הוכחה נוספת שהיא כן רוצה שאשאר איתה. לעתים אני מרגיש ייאוש מוחלט, ולעתים אני אומר לעצמי שזאת סיטואציה שאין לי שום אפשרות לפתור. העניין הוא, ואני מדגיש שוב, שהיא לא מוכנה בשום באופן לטפל בבעיה שלה. מה ניתן לעשות עם בעיה כל כך מורכבת? תודה מראש!

שוקי כל כך מזדהה עם מצבך,נמצא במצב ממש דומה אבל לא כל כך הרבה זמן כמוך, האמת זה נשמע על פניו סיפור דמיוני כמעט, תשע שנים!!!
אצטרף בשאלה שקשורה לזמן הארוך ששוקי המתין, האם שוקי היה צריך לשים לזה סוף הרבה יותר מוקדם ובעצם שרף 9 שנים מחייו? האם הגיוני להסכים לחיות ככה ללא אהבה ואינטימיות מצד הבן זוג?
תודה

שוקי יקר,
מבין שלוש האפשרויות שהעלית, "שאנשים אחרים במקומך כבר היו פועלים", לא העלית אפשרות רביעית, ללכת לטיפול מיני, אבל גם הבהרת למה - כי "היא לא מוכנה בשום פנים ואופן לטפל בבעיה שלה". מה שהופך את הסיפור שלך לקשה יותר. במילים פשוטות וכלליות: יש ביניכם קונפליקט קשה ומהותי, שאתם חלוקים בו, ולא פתרתם. ואני מסיט את הקונפליקט הזה מ"כן יחסים מיניים או לא יחסים מיניים" לקונפליקט של "הולכים לטיפול מיני או לא הולכים לטיפול מיני". כרגע, זה הקונפליקט ביניכם. שני הקונפליקטים האלה משפיעים על הזוגיות שלכם, ועל מצב הרוח שלך, וגם על הקירבה שאתה מרגיש כלפיה. לכן, אולי כדאי כרגע לנטוש את אסטרטגית הטיפול המיני (שהיא הרצויה ביותר), וללכת לטיפול זוגי, ובין היתר שם, תעלה מן הסתם גם הבעיה של הקירבה האינטימית. יתכן שהיא לא תיפתר שם, אבל יעלה שם גם הקונפליקט של הרצון והנכונות לטפל נכון בבעיה של העדר האינטימיות ביניכם. אז התהליך יהיה איטי יותר, אבל הוא יהיה בכיוון הנכון.וחשוב שהדגש יושם על כך שהקונפליקט הזה צריך להיפתר ביניכם, ושצריך לעשות משהו, ולא להטיל אשם על צד זה או אחר. בסופו של דבר, זו החלטה שלך אם תרצה "לטלטל" את המערכת המשפחתית שלכם, כי במה שנכתב להלן יש סיכונים לדברים שאולי אתה רוצה מאד לשמר, שאולי הם חשובים יותר לך מאשר הרצון לשנות משהו: יתכן שתצטרך לשים אולטימטום, כדרך אחרונה, ורק אם אתה מאמין בו: שאם זה יימשך כך, לא תוכל להמשיך ביחד. או, שאתה רואה את עצמך חופשי למצוא לעצמך זמן לעצמך, על ההשלכות של זה. אלא אם היא תחליט ללכת איתך לטיפול - אחד מהשניים הללו. אם תגיעו לזה, חשוב שזה יגיע לא כאמצעי כוחני, אלא מתוך שכנוע פנימי והסבר כן, ואפילו עצוב, שקשה לך מאד במצב הנוכחי, ושהיית מאד רוצה שזה יהיה אחרת ביניכם. אבל גם היא צריכה לרצות, ולהשקיע למענך את ההליכה לטיפול - למרות שאתה מבין שזה מאד קשה לה. וזה מאד קשה לה.וצריך לקחת בחשבון שכל עוד אתה לא יודע מהי הסיבה להימנעות שלה מפעילות מינית, קשה לך גם לדעת לאן זה יכול ללכת. האם זו בעיה של טראומה מגיל צעיר? האם זה גילוי מתישהו של נטייה מינית שאינה הטרוסקסואלית? האם זה משהו שקשור לכעסים וליחסים ביניכם? למשהו בהתנהגות שלך שהפריע לה בעבר ועכשיו "ההרגל" הוא משהו שקשה להתגבר עליו? - הרבה דברים שיצטרכו לעלות בהמשך, חלקם, אגב, אולי יכולים להמשיך או להתחיל בטיפול פרטני שלה, או בטיפול זוגי שבסופו של דבר יעזור לה לקבל את הכוח לומר לך דברים שהיא נמנעת מלומר. דברים שכאלה יכולים לקרות בקשר זוגי מסיבות רבות ושונות, ועד שהיא לא תגיד לך לא תדע. ואולי ישנם דברים שגם היא לא יודעת וחוששת מהם, בצדק או שלא.

שלום
דוקטור. נראה לי שלא הובנתי כהלכה. אז ברצוני להבהיר: אשתי לא מוכנה ללכת לכל טיפול שקשור לנושא. לא לטיפול מיני ולא לטיפול זוגי. זאת אומרת שאני נשאר לבד עם עצמי בבעיה, אובד עצות ומצוי במבוי סתום. ניסיתי כמה פעמים לשכנע אותה ללכת לטיפול, אבל הצעתי לה שהיא תבחר את הדרך, אבל היא מסרבת. מעבר לכך, היא אמרה שהיא מתקשה לקיים יחסי מין בין היתר בגלל המראה החיצוני שלה. מאז שתי הלידות היא עלתה במשקל, ועובדה זו מקשה עליה... לפני הלידות היינו מקיימים יחסי מין בצורה נורמלית וסדירה, וללא שום בעיות. מקווה שהבהרתי את העניינים שנראו לי לא ברורים... אשמח לקבל ממך עצה/פתרון, מכיוון שאני חש שעולמי ממש חרב עליי. גם לעובדה שאבי נפטר לפני שנה והייתי מאוד קשור אליו, יש השפעה רצינית על המצב הנפשי הקשה שבו אני שרוי. תודה על תשובתך.

שוקי יקר,
הבנתי שהיא לא מוכנה ללכת לטיפול מיני, וחשבתי שאולי תסכים לטיפול זוגי. אני מבין שגם את האפשרות הזו היא דוחה. כך או כך, גם אם זה לא נראה, לדעתך, כ"טראומה בשלב מסויים בחייה", עדיין אינך יודע מה הסיבה. ואני מחזיר אותך בכל זאת לחלק האחר של תשובתי, והוא לשאלה אם אתה מוכן להציב אולטימטום לטיפול, שאתה באמת מאמין בו (כלומר, שבאמת לא תוכל להמשיך איתה ביחד במצב הנוכחי), או להמשיך כפי שאתה חי היום (שיחייב אותך לקבל את המצב בהבנה, למען יחסים סבירים, אם לא טובים, בכל היבט אחר של הזוגיות שלכם, למענכם ולמען ילדיכם). הבחירה היא במידה רבה שלך. מה שאני שואל הוא אם אתה מוכן, במקום להתמודד עם הבחירה רק בינך לבינך, להעביר לפחות חלק של האחריות גם על כתפיה. זו משמעות האולטימטום, למרות הסיכון שיש בו. אלא שבגלל הסיכון הכרוך בו של פרוק הנישואים, אתה צריך להאמין בו לפני שתעלה אותו על השולחן.אבל אולי אוסיף עוד דבר. כי אני מבין שכל הבחירה הזו מאד מאד קשה לך. במקרה הזה, שבאמת ההתחבטות שבה אתה נמצא קשה מאד עליך, ואתה לא רואה מוצא שתוכל לעמוד בו, אולי עדיף שתלך לטיפול לבדך. רצוי אצל מטפל זוגי, שיראה מול העיניים גם את כל האפשרויות הזוגיות, ובכלל זה את האפשרות להביא גם אותה בסופו של דבר לטיפול משותף.

אם יורשה לי לכתוב כמה מילים. תודה מראש.אין ספק שקבלת תשובות מקצועיותמד"ר חסוןאבל אולי מישהו מהעם...צריך להעיר אותך משנתך במילים קצת יותר מפורשות.לא מובן לי מדוע הנך מסכים לוותר על התבלין הכי משמעותי בחיי הזוגיות בפרט ובחיים בכלל? שהרי אתה לא מדבר פה על סקס סוער כן/לא. בסה"כ אתה מדבר על הבסיס של הבסיס של האינטימיות.לא מובן לי מדוע אתה מאפשר לאשתך "להתעלל בך מינית"? כן. כך אני רואה את זה.לא מובן לי איך גבר כמוך המעיד על עצמו כאחד שלא סובל מתסביכים מוכן לבלוע תירוצים דחוקים ומשונים לאי קיום יחסים?לא מבין אותך. לא מצליח להיכנס לראשך.וסליחה שאני מעיר לך אבל מי שצריך לקחת"אחריות" כדברי ד"ר חסוןזה אתה.אני ח"ו לא מאשים אותך. אבל כן מטיל עליך את המשימה להזיז דברים בבית כדי שיהיה לשניכם יותר טוב!תאר לך ח"ו שלאשתך יש מחלה והיא מתנגדת ללכת לטיפול...סביר להניח שהיית עושה הכל אבל הכל כדי שהיא תקבל את הטיפול הטוב ביותר. אז בבקשה תפשיל שרוולים ותעשה משהו בנידון.למענך. למענה. למענכם.בהצלחה