קונפליקט זוגי והתרחקות

שלום,
אני נמצאת במערכת יחסים עם בעלי מזה 6 שנים , יש לנו ילד משותף בן שנתיים וחצי . הקרנו כסטודנטים ואח"כ המשכנו איש איש לדרכו .בעלי עבר תהליך ארוך של התחזקות לאחרונה יותר מבעבר הוא החל להקפיד על יותר הלכות והדבר מקשה עלי בחיי היום יום . איני שומרת על הכשר מלבד בבית ,כדי לכבד אותו ורצונו ובעקבות משבר רציני שהיה לנו לפני כ- 3 שנים החלטתי ללכת בלבוש צנוע יותר ,שעדיין איני שלמה עם כך ומצטערת על זה .אך אין לנו דבר מהמשותף כל מה שמעניין אותו זה לימוד תורה. כל רגע פנוי הוא פשוט נצמד לספר ולומד כל פעם שאני מעלה נושא זה הוא אומר שיש לנו הרבה דברים משותפים .... כן הטיפול בילד , משחק איתו ארגון הסביבה בבית . אם אפשר לקרוא לזה משותף אז כן.אך אני מרגישה נתק בתחומי עניין , בסדר עדיפויות , בהסתכלות בסיסית לחיים וערכיה בדברים שלא ניתן לתקן . בעלי נמצא בשלב שאם לא הייתי מונעת ממנו הוא היה נכנס לכולל ולומד מהבוקר עד הערב . רק שאני לא מאפשרת לו, כי מבחינה תקציבית איני מרוויחה מספיק על מנת לקיים את שנינו ולא רק זה , איני רוצה שילמד והנתק בינינו יגדל בסוף נתגרש .אני אוהבת את בעלי והוא בעל טוב מכל הבחינות האחרות . אך התחום הזה מאד מקשה עלי לחיות בשותפות איתו .העניין הוא שבעלי רוצה עוד ילד \ה ואני לא . אני מרגישה בודדה במערכת יחסים איתו . כל הזמן אני מושכת את הזמן כדי לא להיכנס להריון , כי איפשהו בפנים אני יודעת שהמערכת יחסים תסתיים מעצמה בעלי ימצא את עצמו בכולל ומבחינתי זה הסוף אני לא יהיה מוכנה לזה וכאן דרכינו יפרדו.שולה

שולה יקרה,
יש ביניכם קונפליקט, והוא הולך ומתעצם. לא אהיה שיפוטי לצורך העניין, ולכן אומר שהקונפליקט הזה, בין אם הוא קשור לאמונה שלו, ובין אם היה קשור לכל צורך משמעותי אחר שלו, הוא קונפליקט, מה עוד שהקונפליקט הזה הולך ומתעצם ככל שאישך מתרחק מהעולם שלך ומתעלם יותר מהצרכים שלך. ובאמת שלא משנה לי מהו הקונפליקט, כי ניגוד עניינים וצרכים הוא ניגוד עניינים וצרכים, ולא משנה מקורו.וכשאתם רחוקים זה מזה בהשקפות ובשיתוף, ונמצאים בתהליך שבו אתם מתרחקים עוד יותר, את צודקת – זה לא הזמן להחליט להביא עוד ילד.קונפליקט כזה יכול להיפתר בארבע דרכים: האחת, שתחליטי מסיבותייך שלך (בין אם הן קשורות לדרכו ובין אם הן בגלל הצורך הזוגי שלך) ללכת בעקבותיו וללמוד להשלים עם זה, השניה, שהוא יעשה איזה שהוא תהליך של בלימה בדרך ההתרחקות שלו, והשלישית, שתצליחו לנתק בין דרככם האמונית לבין דרככם המשפחתית, ולנהל חיי משפחה תקינים עם פשרות והשלמות שתוכלו – כי גם המשפחה היא ערך משמעותי. הדרך הרביעית, היא יציאה מהזוגיות ומהקונפליקט. וגם היא, כמובן, אינה קלה.יש נטייה למתחזקים באמונה (שלא תמיד נובעת מחוזק נפשי) להקשיח את דרכם, וזה מה שעושה אישך, כי לכאורה יש לו "הצדקות" לדרך המשפחה שהוא מעדיף, או לויכוחים איתך, ולשאלה מי צודק ועל פי מי צריך ללכת. זה קושי אחד בתחום הזה. השני, הוא הקושי שלך – מכיוון שאולי גם בעינייך דרכה של אמונה מוצדקת במשהו, קשה לך יותר להתמודד עם הקונפליקט הזה ולהצדיק את דרכך, לעומת קונפליקט שמקורו אחר. אבל קונפליקט נשאר קונפליקט, וצרכים זוגיים ומשפחתיים נשארים צרכים זוגיים ומשפחתיים. אני לא רואה פתרון נוסף שאינו פרידה, פרט לאחד מהשלושה שציינתי. תצטרכי לחשוב היטב באיזה מהם את בוחרת, ואיך את מנסה לנהל אותו. אם הוא מוכן לזה, יעוץ זוגי יכול לסייע, כי הוא יכול לספק לו נקודת מבט שונה על הזוגיות. אם הוא יסכים לתהליך.

ד"ר חסון שלום,
לא כל כך ברור לי . בתשובתך , אם הבנתי נכון אתה רומז כי הוא אולי משתמש בקונפליקט שקשור לדת כדי להיות בקונפליקט איתי כדי לענות על צורך ?איך אדע למצוא את הצורך הזה ?גם שבעלי לא רב איתי לא ניתן להתווכח איתו. הוא פשוט מחליט שהדרך שלו טובה - דרך התורה וכל שאר הדרכים באשר הן פסולות ולכן לא חושבת שטיפול זוגי רלוונטי. בכל אופן לא על ידי אנשי מקצוע ,אולי על ידי רבנים ... אבל אני לא ממש רוצה ללכת לאדם שלא מתמחה בתחום רק כדי לשמוע שאני צריכה לוותר ולללכת בדרכו של בעלי .... כי מה הוא אמור להגיד לי ? הרב מאמין בדרך בה בעלי בוחר .

שולה יקרה,
תצטרכי לדבר איתו ולנסות להבין את הצורך הזה, וגם להקשיב. אני לא בטוח שהוא יהיה מסוגל להגיד, כי אולי הוא ילך ישר להסברים הנוגעים לאמונה במקום לומר לך מה הוא באמת צריך.וכנראה שלא תהיה לך ברירה אלא לחפש עזרה חיצונית - או, אם את יכולה - הרבה הרבה הרבה סבלנות והקשבה.

תודה רבה על תשובתך המהירה ועניינית