קונפליקט זוגי: איך להתמודד?

שלום,
אני בת 26 נשואה מזה כשנה. בעלי ואני סטודנטים עובדים תוך כדי...בעלי בא מבית אשכנזי- מסורתי. כלומר מציינים את החגים וכו' אבל הכל תלוי במידת הנוחות שלהם. אני באה מבית דתי- לאומי. כך גדלתי ובדרך הזו אני מאמינה גם היום. כשהתחתנו- וגם בתקופה שיצאנו, בעלי היה דתי, פחות או יותר כמוני, הולך לתפילות, הולך עם כיפה וכו'. גם שיצאנו היה לי חשוב להדגיש לו שאני יכולה להתמודד עם משפחה לא דתית כל עוד שאני יודעת שאני והוא באותה הסירה, ושאנחנו באותו ראש. לשאלה זו נעניתי בחיוב... לאחר כמה חודשים מהחתונה, בעלי שיתף אותי בכך שיש לו מחשבות על הדת, שלא הכל נראה לו, לאט לאט הכיפה לא תמיד על הראש, ההקפדה על המצוות לא כמו שהייתה, והיא בהחלט לא בראש מעייניו. אני יודעת שזה לא התפקיד שלי להיות השוטרת ולראות מה הוא עושה ומה לא, ואני לא צריכה להעיר לו וכו', למרות שהיו לנו הרבה מריבות בנושא הזה. עכשיו אני פשוט מרגישה שלא נעים לי ללכת לידו ברחוב, אני יודעת שזה לא אמור לייצג אותי אבל ככה ההרגשה שלי. אני לא רציתי להתחתן עם מישהו לא דתי. אני מרגישה מרומה, בעיקר בגלל שחשבתי על זה וקיבלתי תשובה אחרת מאיך שהדברים נראים עכשיו.מה שהוא כן שומר עליו מבחינה דתית- הרבה מזה בשבילי. אני לא יודעת איך אפשר לנהל ככה חיים שלמים שחלק כ"כ משמעותי מגיע רק מזה שהוא מקריב בשבילי, האם זה בכלל בסיס נכון לבית דתי? ועוד- אני לא יודעת האם אני מסוגלת להוביל את הבית מהבחינה הזו של ללכת בשבת לבי"כ ולשמור על כשרות וכו' תמיד תפסתי את זה כמשימה של שני בני הזוג ולא רק של אחד. אני לא יודעת אם אני מסוגלת לחיות ככה כל החיים.אני חייבת לציין שבמישור האישי בעלי הוא מקסים, יש בינינו הבנה וחברות ותקשורת טובה, העניין הזה לא פשוט לי, בעיקר בגלל שאני לא יודעת מה לעשות... תודה,

שירי יקרה,
מבחינתי, יש ביניכם קונפליקט מרכזי. האם הנושא דתי, או שהוא קשור למקום מגורים ליד ההורים שלך או שלו, זה לא משנה. מה שאולי כן משנה הוא שהוא לא גורר אותך למקום מגורים שבו אינך רוצה להיות, ולא כופה עליך עשייה משלך, אלא פועל באופן שמונע ממך ניהול חיי זוגיות ומשפחה לפי האופן שבו תמיד חלמת לנהל אותם. גם אם לא באופן מלא, בסופו של דבר זה די דומה. יש דברים שלא תעשי ביחד עם בעלך, או שהם לא ייעשו באופן טבעי ומובן מאליו, אלא כטובה לך. זה אכן מאיים ומרתיע, כי בנושאים אלה את הופכת להיות תלויה ברצון הטוב שלו כלפייך. כך שאם יהיה ביניכם מתח, או אולי שיגרה, הוא יפסיק לעשות זאת, ותישארי לבד באורח החיים שאת רוצה לנהל. ואני כבר לא מדבר על ילדים וחינוכם. העובדה שאת "צודקת", כלומר, שלאחר החתונה גילית שהוא לא בדיוק מה שחשבת, אינה משנה דבר במצבך הנוכחי. לא קל לקבל את זה, אבל למרבה הצער זה כך.מצד שני יש לו יתרונות אחרים. אלא שהמצב הוא שכנראה אין משהו שתוכלי לעשות שיביא אותו להאמין יותר ממה שהוא מאמין. את יכולה לנסות להביא אותו אל פסיכולוג לטיפול או אל רב, אבל את מבינה שזה לא ריאלי. בדיוק לא ריאלי כמו שיקחו אותך לפסיכולוג או לפילוסוף חילוני שישנה את אמונתך. לכן, את צריכה לקחת בחשבון שזה המצב, וגם, שאם לא תשלימי איתו, יהיו לכם ביחד חיים של מאבק מתמיד. אל תניחי שהוא ישנה את דעתו. לבנות על זה, זה ככל הנראה אומר שתצטרכי לחיות עם אכזבה מתמשכת. אם את נשארת איתו, יהיה לך טוב יותר אם תשלימי עם הקיים. ולא – קחי זאת בחשבון, והחליטי מה את רוצה בחייך, ואם את מוכנה לשלם את המחיר המיידי, כדי להשיג את מה שאת רוצה בטווח הארוך..