התמודדות עם בן זוג פוגעני

אני מתנצלת מראש על האורך של ההודעה, אך זו הפעם הראשונה שאני פונה למישהו בנושא הזה והכל פשוט יצא החוצה.אני בת 19 וחבר שלי בן 22, אנחנו בזוגיות מזה 8 חודשים שלפניה היינו בקשר לא מחייב כחצי שנה.מתחילת ההיכרות שלי איתו גיליתי שהוא פלרטטן עם עבר פורה מאוד בתחום הסקס ועם מבחר רב של בחורות שהיה איתן. הוא התחיל לקיים יחסי מין מגיל מאוד צעיר ומאז הוא מכור לזה,ועושה את זה שעות ארוכות ללא הפסקה.התקופה הארוכה ביותר שהיה ללא קיום יחסים היא חודש.כל התקופה לפני שהפכנו לזוג הוא היה אומר לי :"אני לא בחור של קשר רציני, אני פסיכופת ולא נראה לי שתצליחי להתמודד איתי", אך זה לא הפריע לי לנסות ולהמשיך להילחם על מי שהתאהבתי. גם החברים הכי טובים שלו הזהירו אותי מפניו ואמרו לי שהיחס שלו כפי בחורות אף פעם לא היה רציני ושאין שום סיבה שעכשיו זה ישתנה,אך זה קרה.זאת הזוגיות הכי ארוכה ורצינית שהייתה לשנינו וזו הפעם הראשונה בחיינו שזכינו לאהוב.חבר שלי אדם מאוד קשה,לא התקשר אף פעם,לא מכיר את ההורים שלו ולא רוצה להכיר את שלי, הוא מאמין שהוא תמיד צודק והכל לצריך ללכת בדרך שלו. הוא פלרטטן מטבעו ולכן זה בסדר שיהיו לו בחורות בפייסבוק ובפרט בחורות שהוא יודע שמעוניינות בו ושדאגו לספר לו על כך. הוא מצידו ביקש ממני למחוק את כל הגברים שהיו לי בפייסבוק ולהשיאר רק 3 מהחברים שלו, ועשיתי את זה. הוא יודע שמפריע לי מאוד שיש לו בחורות שאמרו לו שהן רוצות אותו בפייסבוק אך הוא אמר שככה הוא ושאם אני רוצה להיות איתו אני צריכה לקבל אותו ככה כמו שהוא. אז מחקתי את הפייסבוק כדי לא לראות את התגובות ואת הבחורות החדשות שהוא מוסיף כל הזמן.התגייסתי לפני 5 חודשים וכשהגעתי לשירות חובה שלי נכנסתי לדיכאון ואף התחלתי טיפול פסיכולוגי וקיבלתי טיפול תרופתי. בערך באותה תקופה הוא הגיע לבסיס חדש,פגש המון חברים וידידות שהוא ממש נהנה בחברתם.לאחרונה הוא התחיל לצאת הרבה למועדונים לבד עם החברים החדשים שלו וגם חלק מהבחורות שמשרתות איתו, הוא לא מציע לי לצאת איתו כי הוא לא אוהב לצאת עם חברה למועדונים. כל זה בזמן שאני לא יוצאת בכלל מהבית וכל צעד שאני עושה מחוץ לבית אני צריכה לשאול אותו אם זה בסדר, כאשר הוא מצידו הולך ב 12 בלילה לידידה שלו עם חבר.אני נורא אובססיבית כלפיו, כל הזמן שולחת הודעות וכאשר לא עונה להודעות אני מתקשרת עד שיענה. הוא ניסה להיפרד ממני כמה וכמה פעמים מהסיבה שהוא מרגיש שהוא פוגע בי כי אני כל הזמן בוכה על כל דבר במקום לחייך, אך לבסוף חזרנו בכל פעם אחרי כמה שעות.באחת הפעמים בהן הוא ניפרד ממני אני החלטתי לגמור עם הכאב והסבל והרגשתי שהחיים שלי לא שווים כלום בלעדיו, בלעתי כדורים ויצאתי למקום הקבוע שלנו. בדרך הוא שלח לי הודעה והחלטתי להתקשר אליו, הוא שמע שאני נסערת ושאל אם עשיתי לעצמי משהו ואחרי שעניתי לו הוא הכריח אותי להקיא וללכת לישון. חזרנו, והוא דאג להגיד לי שלא מפני שהוא חושש לחיי אלא מפני שאני חשובה לו מאוד והוא אוהב אותי ורוצה להיות איתי.אני הגעתי למצב שאני מנותקת מהמשפחה ומהחברים ושאין לי אף אחד חוץ ממנו, ואני גם לא רוצה אף אחד חוץ ממנו! אני יודעת שאני מעיקה עליו עם האובססיה שלי כלפיו אך אני לא ממש מצליחה להשתלט על זה.אני אוהבת אותו יותר מאת המשפחה שלי, אני ממש אובדת עצות מפני שהוא כל פעם גורם לי לבכות מסיבה כלשהי ובכל פעם כזאת הוא מעלה את נושא הפרידה. אני מרגישה שאני הולכת בשדה מוקשים עד שהוא יפעיל את הפצצה, הפרידה.אלצתי להפסיק את הטיפול התרופתי שניתן לי ע"י הפסיכיאטר עקב בעיה רפואית שהתגלתה ואני ממש שבורה, לא ישנה בלילות ולא מדברת עם אף אחד חוץ ממנו. קשה לי להתמודד איתו ובעיקר עם עצמי אך מצד שני אני יודעת שהרבה יותר קשה יהיה לי להתמודד בלעדיו. מה לעשות???

חשוב לי להזכיר גם שבכל פעם שניסיתי לדבר איתו על זה שהוא פוגע בי הוא אומר לי:" מה את כבר יכולה לעשות את לא יוכל לעשות עם זה שום דבר!! ואל תנסי לשנות אותי" .אני ממש מיואשת מהעניין הזה, אני אוהבת אותו ולא רוצה לאבד אותו אך אני מרגישה שהנושא הזה אבוד והוא ימשיך בהתנהגות הזו..כאילו הוא לוקח אותי כמובן מאליו, שלא משנה מה הוא יעשה אני ישאר איתו תמיד.

ליטל יקרה,
את צודקת לגמרי בפגיעה שלך. הוא אומר לך שהוא לא ישתנה, ושהוא ימשיך בהתנהגות שלו שפוגעת בך, ובצדק – כי היא לא משהו שמקובל בימינו לקבל מצד בן זוג. אלא שההשלכות של זה הן הרבה יותר משמעותיות. הוא בעצם אומר לך במפורש – "לא אכפת לי שאני פוגע בך, וגם לא אכפת לי כמה אני פוגע בך, העיקר שאני משיג את מה שאני רוצה". ומכך את יכולה להבין שגם בנושאים אחרים – ברגע שהוא ירגיש צורך להתנהל על פי דרכו, הוא לא יתחשב בך.ה"כוח" שלו נובע או מכך שבאמת לא מאד אכפת לו אם תחליטי ללכת, ושאת טובה לו כל עוד את לא מפריעה לו בהנאות שלו, כחלק מהעולם שלו, אבל לא חלק שצריך להתחשב בו, או מכך שהצורך שלו בקשר זוגי בכלל הוא צורך לא משמעותי, כך שהוא מוכן לוותר עליו ברגע שיפריע לו.העניין הוא שאת מקווה שזה ישתנה. והתקווה הזו, על כל מיני סימנים קטנים שאולי את רואה פה ושם שמחזקים אותה, היא זו שמחזיקה אותך. אלא שהיא תקוות שווא. הוא אומר לך זאת במפורש. את לא רוצה להאמין בה, אבל את המציאות הזו את רואה. כתבת אותה לי. כשיהיה לך כוח להאמין שתמצאי בן זוג מוצלח שיאהב אותך יותר, תדעי מה לעשות. מגיע לך יותר. לכל אחד מגיע יותר. את רק צריכה להבין מדוע אינך מאמינה בזה מספיק. אני יכול לומר שאחת הסיבות לכך יכולה להיות גם גילך הצעיר. את בתחילת דרכך. עוד לא קיבלת ביטחון הנובע מבניית עצמאות מקצועית, השכלה, והתנסויות חברתיות כבוגרת. אבל את לא חייבת להמתין עוד כמה שנים כדי להחליט לקחת אחריות על העובדה שמגיע לך יותר (כלומר, גם לעשות משהו בעניין), אלא להתחיל להרחיב ולהעמיק את האישיות שלך. בלי שום קשר אליו – התחילי לבנות את עצמך. חזקי קשרים חברתיים (הוא, אגב, לצרכים שלו, מנסה לבודד אותך, כדי שתהיי חלשה יותר, זה משהו שתצטרכי להתמודד איתו), חפשי תחומי התעניינות, קראי עיתונים וספרים, לכי, ככל שאת יכלה, לחוגים, למדי וכו'. ההתחלה קשה, אבל בדיוק כמו בעיסוק בספורט, ככל שתעשי זאת יותר – כך זה יהיה קל יותר.

קודם כל תודה רבה על התגובה שלך!!רציתי להגיד שאתמול דיברנו על הכל, הוא אמר לי לקחת כמה שעות ולהחזיר לו תשובה לגבי מה שאני רוצה ואם מוכנה ששטויות כמו פייסבוק יגרמו לנו להיפרד.נכנסתי לפייסבוק שלו בלי להגיד לו וראיתי המון דברים שממש לא מצאו חן בעיני והכעיסו אותי, אך שמרתי את זה לעצמי ולא אמרתי לו כלום.אמרתי לו שהוא פלרטטן ושאני נורא סובלת מהחוסר תקשורת שלו ומההתנהגות שלו, הוא הודה בזה אך אמר שהמון פעמים אני ממש משגעת אותו והוא לא יודע כבר מה לעשות. הוא אמר לי "יש המון בחורות שרוצות אותי ומחפשות כל הזמן להתקרב ולדבר איתי ואת יודעת מזה, אבל הכי חשוב שאני איתך, רוצה רק אותך, רק עלייך אני חושב ואני לא רוצה אף אחת אחרת אז תפסיקי עם השטויות ועם הטענות שלך כלפיי כל הזמן".החלטתי להישאר איתו, אני מאמינה בו אני מאוד אוהבת אותו ועם כמה שכואב לי להודות בזה אני מאוד תלויה בו הוא תמיד עוזר ותומך בי ואין לי את הכוחות להתמודד עם הכל לבד.הייתי רוצה ליישם את מה שאמרת לי אבל אני לא מסוגלת, לא יכולה לעשות את זה לבד.אני יודעת שאולי התקווה הזו היא תקוות שווא כמו שאמרת, אך זו עדיין תקווה שאולי הוא כן יכול להשתנות בדיוק כפי שהשתנה בהתחלה שלא היה מוכן לקשר רציני.אני מקווה שאני אצא מהמשבר שאני נתונה בו כבר מס' חודשים ואז אם הוא עדיין לא ישתנה אולי יהיה לי קל יותר ליישם את העצה שלך.