קונפליקט בחינוך ילדים: תובנות

היי ד'ר אורן
בעייתי היא כזאת...אולי תשמע לך קצת זניחה אבל מאוד מאוד מפריעה לי.
אני נשואה כעשור לבחור טוב יש לנו 2 ילדים קטנים והבעיה היא כשאני יוצאת מהבית בעלי כמעט ולא מציב לילדים גבולות מבחינת מה מותר ומה אסור בבית.מבחינתו הם ילדים והם משחקים וככה בית אמור להראות...ובסוף היום רק מסדרים( את המהפכה..) ולי זה מאוד מאוד מפריע ומאוד קשה אני עובדת פעמיים בשבוע בשעות הערב ..חוזרת הביתה מותשת והבית פשוט מהפכה שלמה הוא לא מבין ולא מפנים ויותר מזאת מה שהכי מפריע לי שלא דופק לי ככ חשבון הרי יודע שהבלגן מפריע לי אבל לא דואג אפילו לסדר לפני שאני מגיעה...יש לציין שכמעט כל העדרות שלי מהבית/יציאה/נסיעה אני חוזרת לבלגן שלם שנופל על כתפיי
חשוב לי לציין שלא מדברת על בלגן של משחקים אלא מעבר...מה עושים אני מותשת ועייפה וממזערת כמה שאפשר את היציאות שלי מהבית בגלל המצב...
תודה רבה

יפית יקרה,
אני שומע במה שאת כותבת לי שאת מאד לא בטוחה בתלונה שלך. מצד אחד זה מאד מפריע לך, ומצד שני, את חושבת שמבחוץ זה נראה משהו זניח.אנסה לראות את זה מנקודת מבט קצת שונה, שאולי תכלול את האמביוולנטיות שלך. כי מצד אחד את מדברת על חינוך הילדים – בעלך לא מציב להם גבולות, ומאפשר להם לבלגן את הבית, ומצד שני, את מדברת על המצוקה שלך – כשאת רואה את הבלגן, יודעת שאת צריכה לסדר אותו, וזה מאד קשה לך. ואני תוהה אם את אומרת את מה שאת באמת חושבת.כי... אחרי הכל – אם הוא היה מאפשר להם, אבל מסדר את הדברים עד שאת באה, או כשהם מתחילים להתארגן לישון או אחרי שהם הולכים לישון, כלומר, לוקח אחריות על זה, אז החלק השני, המצוקה שלך שאת צריכה לסדר את הבלגן, לא היתה קיימת. האם גם אז היית אומרת לעצמך שיש בעיה של חינוך הילדים?אולי כאן הקונפליקט שלך. כלומר, יכול להיות שהיית אפילו מסכימה עם בעלך, לתת לילדים לעשות מה שהם רוצים, כשזה לא על חשבונך אלא על חשבונו. אבל כאשר זה יוצא על חשבונך, כי הוא לא מסדר אלא ממתין לך, הוא מעמיד אותך בקונפליקט מאד לא נעים – האם לתת לילדים שלכם חופש לעשות מה שהם רוצים, מה שכנראה עושה להם טוב לפחות כשהם מרגישים אותו, כלומר, בטווח המיידי, כשזה יוצא על חשבונך (ואז, כשטוב להם לא טוב לך)? ההעמדה הזו שלך בקונפליקט הזה היא אולי הוגנת ואולי לא, אבל היא קשה לך. כי קשה לך להתמודד עם הקושי הזה. ודי בכך כדי שזה לא יהיה הוגן. אם הוא רוצה להיות הוגן, שייקח אחריות.כך שאולי עיקר התלונה שלך היא לא קשורה לחינוך הילדים, אלא ללקיחת האחריות של בעלך על הבלגן שהוא יוצר, ואולי אפילו גם על הקושי הערכי שבו הוא מעמיד אותך כשהוא אומר לך שזה בכלל בגלל טובת הילדים. וכאן – קיים הקושי בדיאלוג שבינך לבינו.הפיתרון של זה הוא לא פשוט, יפית, כי בעצם היית רוצה לבקש ממנו שאם הוא נוהג כך איתם, שבבקשה ייקח יותר אחריות על עצמו, כי לך זה מאד קשה. אני מבין מדברייך שהתקשורת על זה לא ממש עובדת ביניכם, ולא לגמרי ברור לי למה, כי לא כתבת על זה דבר. ואני תוהה – האם יכול להיות שהוא קצת ממורמר על זה שהוא נשאר לבד עם הילדים? אולי זה קשה לו להיות אתם לבד? האם הוא לא מרגיש מוערך מספיק מעצם העובדה שהוא אתם, והוא חושב שהוא צריך לקבל הערכה, ובמקום זה מקבל ביקורת על מצב הבית?ואולי, דרך זה, הוא בעצם נותן לך מסר,שהוא חשוב לו: תשמעי, לבד לי להיות איתם לבד, לא פשוט לי להיות אתם בלעדייך, והנה, דרך זה שאני לא מטפל בהשלכות של זה (הבלגן), אני מסביר או מדגים לך כמה אני לא אוהב את המצב הזה.אולי כדאי לדבר יותר על זה – דווקא על הצרכים שלו, ועל מה שהוא מרגיש, ואולי דווקא כשהוא יבין שאת מעריכה את המאמץ שהוא עושה, יהיה לו קל יותר ללכת לקראתך, כי "אם את אוהבת אותי ומראה לי את זה, הרבה יותר קל לי להראות לך שאני אוהב אותך, ומוכן להתאמץ בשבילך".

ראשית תודה רבה על תגובתך!
אסביר בכמה נקודות...
הוא מאפשר לילדים כי הוא באמת מאמין בכך הוא בעצמו גדל בבית שמותר לעשות כמעט הכל...וילדים מביעים את עצמם..וחלק מההבעה זה לבלגן..ולהתנסות.. ולצייר על קירות גם.. וכ...
הוא לא מרגיש ממורמר להשאר עם הילדים להפך הוא אבא טוב ומסור
הוא כן מספר פעמים הביע בפניי את העניין שהוא עסוק עם הילדים ולא יכול במקביל גם להתעסק עם סדר וניקיון הבית כמוני...הוא איתם..משחק/שיעורי בית/מקלחות וכ
כן העלה בפניי את העניין שאין הערכה מצידי על מה שכן עושה...ואני בוחרת רק להתמקד בסדר ובנקיון של הבית ולא בנושא ההשארות שלו עם הילדים...

מה אתה מציע ד''ר אורן .להבא כשאני חוזרת הביתה ורואה בלגן פשוט לבקש ממנו שהוא יסדר? שהעול הזה יעבור אליו?!
אני חוששת.. כן.. בגלל הסיבה שהוא לא בנאדם הכי פשוט..יש מצב שיתנגד לי יש מצב שיגיד...בזמן שלי.. או כאתפנה ...ואז זה יכעיס אותי מאוד מאוד! הוא לא בנאדם שנתון ללחצים..

יפית יקרה,
אני מבין מדברייך שהפיסקה שכתבתי לך,"ואולי, דרך זה, הוא בעצם נותן לך מסר,שהוא חשוב לו: תשמעי, לבד לי להיות איתם לבד, לא פשוט לי להיות אתם בלעדייך, והנה, דרך זה שאני לא מטפל בהשלכות של זה (הבלגן), אני מסביר או מדגים לך כמה אני לא אוהב את המצב הזה."אולי לא כל כך מדוייקת, היות שהוא באמת חושב שזו דרך חיים ודרך חינוך טובים, ושכך צריך, ושהוא מרגיש טוב בשהות שלו עם הילדים. אז יתכן שיש בדבריו או במעשיו גם מסר כזה, אבל הוא הרבה פחות משמעותי, באופן יחסי.מה שמשאיר אותך עם הלחצים ועם הצורך שלך. כי היית מסתדרת עם חינוך הילדים (ולא כתבת בני כמה הם) אם בסופו של דבר היית מגיעה לבית מסודר, שלא מצריך ממך להתפנות לנקיונות ולסדר. מצד שני, כנראה שגם הוא לא ממש אוהב לסדר, ואולי אומר לך: אני הייתי אתם, קחי חלק על ידי זה שתקחי אחריות על הסידור לאחר שאת באה.כאן, אני מבין את ההרגשה שלך, כי הרי אמנם לא היית בבית, אבל זה לא שהתבטלת. אמנם הוא מרגיש שהגיע הביתה עוד מבוגר, הוראה, אחראי, אז שייקח אחריות גם. ואולי זה המקום לשלב כוחות טוב יותר. כי הרי שניכם עשיתם מאמץ עד עכשיו. הצורך שלכם הוא בשיתוף פעולה טוב יותר בקטע הזה.מה שמפריע לך הוא התחושה שאם הוא היה שם גבולות לילדים, האם זה כי את חושבת שצריך לחנך אותם אחרת? האם זה כי את משלמת ואולי תשלמי בעתיד את מחיר החופש שלהם? האם הילדים ירוויחו מעולם כבול והתחשבות בהורים? אולי כן, אבל מהי המידה הנכונה? כי הם ירוויחו מן הסתם גם מחופש ויצירתיות.מצד אחד ישנו האיזון הזה, שלא קשור אליך, ומצד שני, הקושי האישי שלך. אני חושב שהשיחה ביניכם יכולה להיות פתוחה יותר, ללא מתן דרור ללחצים האישיים שעלולים לגרום לכעסים, אבל עם הבנה שהלחצים קיימים, כי קשה לך, וחיפוש דרכים מצד אחד ללכת לקראתך ולשתף איתך פעולה בסידורים, ומצד שני, שאת תשתפי גם איתו פעולה, כי אולי גם בעשייה שלו יש טוב, ותכעסי עליו פחות רק כי קשה לך. אולי אם תדברו על זה, ותהיי מוכנה להודות בקשיים שלך ולבקש עזרה, כי את אולי לא כזו גיבורה וחזקה כמו שהוא היה רוצה, ואולי גם לא כמו שאת רוצה, אז הוא יהיה מוכן לקבל אותך יותר כפי שאת. לפעמים קל יותר לקבל אדם כפי שהוא אם הוא לא מנסה להסוות את החולשות שלו ולצבוע אותן בצבעים אחרים. נסי לחפש דרך בין הצרכים השונים, שלך ושלו, ועם צבעים נכונים.