יציבות בזוגיות: גמישות מול נוקשות

היי ד"ר,כתבתי לך כבר בעבר:https://www.starmed.co.il/forum-93/page-2.עברה חצי שנה. אני קוראת את מה שכתבתי וכן רואה התקדמות מסוימת.הוא מרגיש כבר יותר בנוח אצל המשפחה שלי . הפחדים לגבי האקסית הפסיקו ברגע ששיחררתי את זה, והבנתי שאין מה לעשות, היא חלק מהעבר שלו ולא תעלם. אפילו סגרנו טיסה לחו"ל בעצתך (אני העלתי את הנושא וישר אמר כן), וגם שאלתי אותו על אם ירצה שנעבור לגור יחד בשנה הבאה (לא הקרובה) וגם אמר כן.הריב האחרון שלנו היה על נושא שעולה מתחילת הקשר - המשפחה שלו מדברת כל הזמן על רילוקיישן. זה נושא שעולה בכל ארוחה משותפת. בן זוגי אומנם לא משתתף בשיחות האלו, אבל הוא גם מדי פעם זורק לי שהוא לא פוסל את האופציה הזאת. בחיים לא דמיינתי מעבר לארץ אחרת, תמיד ראיתי חיים פה. הריב האחרון היה ביוזמתי. בכיתי ואמרתי שאני מרגישה חוסר ביטחון, שאני מרגישה שיש משהו שאני לא יודעת, שעוד שנתיים הוא וכל המשפחה אורזים וטסים ואני אשאר כאן. הוא בהתחלה התעצבן והתגונן, ואז הרגיע ואמר שאי אפשר לדעת מה יהיה, שבשנים הקרובות הוא רואה אותנו יחד, וכשתגיע אופציה לרילוקיישן זאת תהיה החלטה משותפת שלו ושל הבת זוג שלו (אם זאת תהיה אני).אז למה אני עדיין מרגישה חוסר ביטחון? זה שלי או שזה קשור אליו ולזוגיות שלנו?למה אני ממשיכה להתעסק בשאלה אם הוא האחד שלי, ואם יש לנו עתיד יחד? למה אני לא נהנת מהרגע וכל הזמן במחשבות על מה יהיה?כמו שכתבתי בעבר, בן זוגי לא יתחיל אף פעם ריב, הוא לא יעלה דברים שמציקים לו. ואני בדיוק ההפך. תמיד חייבת להגיד וקשה לי מאוד להסתיר את הרגשות שלי.מרגיש לי שכל פעם שיש שיחה מיוזמתי, הוא נסגר ובטוח שזה עומד להגמר בפרידה. הוא לא מצליח להבין מה זאת תחושת הביטחון הזאת שאני מדברת עליה.זה מעציב אותי, ובעיקר קשה לי נפשית להכיל את זה, את כל המחשבות הפחדים הדאגות. כל הבחינות האלו אם הוא אוהב אותי באמת או לא מעייפות.האם יכול להיות אחרת? איך עושים את התפנית?תודה על הסבלנות.

אלמונית יקרה,
כבני אדם, אנחנו יכולים להיות יציבים בהיותנו נוקשים ולא מוכנים לזוז סנטימטר מהרגלים שיש לנו, נגיד כמו עמוד שתקוע בחול ומתמודד עם הגלים, ולפעמים בן או בת זוג הם חלק מאותם ההרגלים. סוג אחר של יציבות הוא דווקא היכולת להתגמש, וכאלה יכולים להשארבמסגרת שלהם למרות וגם אם יש גלים שחולפים. אולי קצת כמו מצוף על גלים כשיש לו עוגן, ועם חבל קצת ארוך.הטיפוס הראשון מתמודד עם הגלים עם הרבה קשיים. אלא מכים בו כשהם חולפים שם. השני, עולה ויורד איתם, והחיים נוחים לו בהרבה.החשש שלך הוא שהחבל שלו ייקרע, ובן זוגך ייסחף עם הגלים. יחד עם זאת, נראה שעד עכשיו הוא מעדיף להיות מחובר לעצמו ואליך, למרות הגלים, וגם – שחלק מהגלים סביבו הם גלים שאת יוצרת. אני חושב שגם את רוצה להיות כזו – שצפה על הגלים ומתמודדת ברכות עם החששות, ולא נחבטת בגלים. כל מה שצריך לעשות, גם עבורו וגם עבורך, הוא לחזק את החבל. זה שמחזיק אתכם יחד, וזה שמחבר אתכם למה שאת רוצה שיהיה. ובאופן מפתיע, דווקא העובדה שתפחדי פחות משינויים, תחזק את החבל שמחבר אתכם. זה לא פשוט, כי זה מפחיד.על הפחד הזה את צריכה להתגבר. על הפחדים משינויים, ועל הפחדים מכך שהוא יחליט לעזוב אותך בגלל עניינים אחרים. בעיקר – כאשר בן זוגך הוא אדם יציב. אבל את גם מזהה בו את הקושי שלו להתמודד עם הסערות שאת יוצרת, כי הוא יכול להתמודד עם גלים, אבל את לא רוצה שהגלים יהיו חזקים מדי.זו עבודה. אלה הם דברים שתצטרכי לומר לעצמך שוב ושוב, וגם לבחון אם את יכולה להתמודד עם שינויים,במידה ובאמת יהיוגם אם לא תרצי בהם. לא כל דבר שלא מתאים הוא ייהרג ובל יעבור, וכל כל דבר כזה הוא נגדך. זו עבודה לא פשוטה.בחני את עצמך לאורך זמן אם את יכולה להתמודד עם זה. אם לא, אולי כדאי לך להעזר בטיפול כדי ללמוד להתמודד עם גלים של חרדות, ועדיין לשמור על יציבות רגשית.