קונפליקט בזוגיות: מה המחיר?

שלום
לך,בן זוגי ואני זוג מעורב. הוא בחור דתי (כיפה סרוגה) ואני בחורה חילונית ממשפחה חילונית. אמנם יש למשפחתי זיקה מסויימת לדת אבל אין מעבר לכך.כשהתחלנו לצאת ביחד הוא עשה איתי תיאום ציפיות וסיפר לי בגדול שהוא מצפה שאקיים 3 דברים כשהקשה מבינהם עבורי הוא שמירת השבת. הקשר ביננו התפתח, היו לנו המון שיחות על איך החיים שלנו יראו ומה נעשה עם ההבדלים ביננו וניסיתי להכין את עצמי לשינויים שעתידים לבוא. היו לנו הרבה דיבורים על חתונה וחיים משותפיםהמשפחה שלי לא אהבה את העניין אבל השתדלה שלא להביע את דעתה לעיתים קרובות..עם התקדמות הקשר ביננו, והאהבה שגדלה החלטתי שאני בשלה לנישואים (שנינו נושקים לגיל 30) ולחצתי עליו שהגיע הזמן שיציע, למרות שהוא זה שלא היה בטוח עדיין הוא עשה זאתהתחלנו לארגן את כל ענייני החתונה ועכשיו כשהחתונה ממש מתקרבת וכל ההזמנות כבר נשלחו, התחיל לעלות בי שיטפון של חששות ופחדים על כל הבעיות שיהיו לנו (חלק מהן אני כבר צופה את בואן), המשפחה שלי דואגת להזכיר לי בכל הזדמנות כמה שהיא חוששת שאני אתרחק מהם ואשתנה.אני מרגישה כמו כישלון- כישלון שלא הצלחתי למצוא בן זוג ש"מתאים" לי מבחינת הזיקה לדת, מוצא, רמת המחייה וההשכלה, אני מרגישה את הלחץ מגילי המבוגר.ועכשיו אני לא יודעת איך להתמודד עם כל זה, אני מרגישה כמו פצצה מתקתקת, אני במצוקה אמיתית, אני לא יודעת אין אוכל להסתכל בעיניים לאנשים ששלחתי להם הזמנות לחתונה שביטלתי, וזה עוד כישלון שלי..אני לא יודעת אם הדברים שאני מרגישה הם רק לחץ טבעי לפני חתונה או שהם סימן אזהרה אדום מנישואים שנועדו לכישלון.אני אוהבת מאוד את בן זוגי, וזה הדבר הכי כואב וקשה שהתמודדתי איתו כי אני מרגישה שאני נאלצת לבחור והבחירה היא מאוד קשה והרסנית. איך אני יכולה לבחור בינו לבין לאבד את עצמי?

לילך יקרה,
במובן מסויים הולכת אותו שולל, או את עצמך. כלומר, הרי שום דבר לא השתנה, וידעת שבהבט הזה לא ישתנה שום דבר. אבל עכשיו, מה שידעת שיגיע, והדחקת, מתחיל להפוך למציאות. ובכל זאת, זה המצב, והוא מצב נתון. השאלה שאת צריכה עדיין לשאול את עצמך: מהו המחיר הגבוה יותר שתשלמי – להיות עם בן זוג שבו דרכך והמגבלות של הדרך הזו, ובכלל זה חינוך הילדים יהיו לך קשים מאד, או לבטל את החתונה, ולדעת שידברו עליך. לפחות המחיר השני הוא זמני... מי שאהב אותך קודם ימשיך לאהוב אותך גם אחר-כך, אפילו אם יידע שיש לך חולשות.אבל אני בכל זאת תוהה אם אין כאן תלות חזקה מדי שלך בהורייך, שמביעים היום את חששותיהם "בכל הזדמנות". אמנם החששות שהם מביעים עכשיו הם שתתרחקי מהם, אבל את קוראת אותם אחרת, כביקורת על בחירתך ועל דרך חייך העתידית – מה שהיה קשה להם בעבר להביע לעיתים קרובות, כפי שכתבת. אז נכון, הם חוששים, והם ביקורתיים, והם לא היו רוצים לראות אותך חיה בדרך שונה מכפי שהם חינכו אותך, ובעיקר, אולי, חיה בדרך שונה מזו שאת רואה לנכון. כי הם פוחדים בגללך. מצד שני, זה משהו שאת ראית עוד קודם והיית מוכנה לו. המאבק שאת נמצאת בו עכשיו אינו פשוט. גם המאבק שבו תהיי אחר-כך לא יהיה פשוט, כי תצטרכי לעשות פשרות של תפיסות עולם.פערים בתפיסת עולם הם קושי בזוגיות (בין אם זה עניין של אמונות, של דרך חיים, של תרבות וכן הלאה). כך אומרים הנתונים. לכן, הזוגיות שלכם צריכה להיות באמת טובה בכל הבט אחר כדי להצליח. בחני זאת על הרקע הזה. אם אתם באמת אוהבים זה את זה, מוכנים לוותר זה לזה בדברים רבים, אזי ההסכמות מראש על ויתורים "עקרוניים" – שהם ויתורים שלך בלעדית, כפי שאני מבין, הם פתירים. ובתנאי – וזה תנאי מאד מאד משמעותי – שלא תצפי שבגלל שאת ויתרת לו על הדברים הללו, הוא יוותר לך יותר בדברים יומיומיים. כי המחשבה הזו היא שורש הרע שעלול לשכון אצלך, להציק לך, ולהפריע לך בויתורים הקטנים והיומיומיים המרכיבים את הזוגיות.