קונפליקט בזוגיות: חוסר ביטחון ואמון

... אני רוצה להוסיף ולדייק עוד: מ"הבטן" אני רוצה לאמר לבן זוגי: לא רוצה למסד את יחסינו [יש מגורים משותפים על הפרק] כל עוד ה"לשעבר" בתמונה, באופן כלשהו. מצד שני, אני לא רוצה להיות אדם שמציב אולטימטומים, לא רוצה להכריח לשום דבר.עד כמה זה לגיטימי, לדעתך, לדרוש ניתוק מבת זוג קודמת, גם אם אין מצידו שום זיק רומנטי כלפיה, ולהיפך - הוא רואה בדיוק איפה היו הקשיים, החסכים ומציין תמיד כמה כל מה שהיה זקוק לו בקשר ההוא - יש אצלנו. גם כשאין חשש לחזרה אליה או משהו, בכל זאת לא מתאים לי כל הסיפור הזה. לא רוצה להיות עסוקה בשאלה כמה דיברו, מי התקשר למי וכו'. גם לאחר עבודה מרובה עם עצמי [למה אני מגיבה ככה, על איזה סיפור זה מתיישב אצלי וכד'], עדיין לא מצליחה לקבל אפילו את הגרסה ה"מרוככת" לידידות המופלאה הזו :=)).לדבריו, כשנעבור לגור יחד - מתוכנן לעשות זאת באיזור מגורים רחוק ממקום מגוריו ומגורי ה"לשעבר" - הקשר ביניהם ממילא ידעך. ואני אומרת - לא רוצה שתשתמש במגורינו במשותפים כאמתלה. רוצה שמגורים משותפים יתחילו בשמחה ובהתמקדות מלאה במה שקורה ביני ובינך ולא שאנקוט בהם, לפחות חלקית, כדרך להפטר מהגברת.אני יודעת שאנחנו בטיפול, אבל דעתך חשובה לי. קראתי הרבה מאד מעצותיך בנושאים שונים ויש בהן הגיון ושכל ישר שאינם מתבלבלים מעודף פסיכולוגיזציה.אשמח לדעתך.רחל.

רחל יקרה,
אני קצת מתלבט באשר לתשובה לשאלתך. מצד אחד, אתם אכן בטיפול, ויש שם מי שמכיר אותך ואותו טוב ממני. מצד שני, עושה רושם שבן זוגך משקיע לא מעט בקשר איתך, ואכן מעוניין בכנות שזה יצליח, עד כדי כך שגם יזם יעוץ זוגי. יש להניח שהיוזמה הזו שלו נועדה, בין היתר, כדי להגיע לזוגיות איתך על פי צרכיו, אבל זה טבעי. אנשים רבים מגיעים ליעוץ זוגי בדיוק מתוך המחשבה הזו. ובכל זאת, אפשר לתת לו קרדיט על הרצון לקיים איתך זוגיות ברת קיימא.אלא שכאן בעצם נע הפער בין הצורך שלך לשלו. הוא צריך אותך, אבל בצד זה הוא צריך גם קשרים אחרים, לאו דווקא מיניים, שיתנו לו תחושה טובה באשר לעצמו. בדרך כלל זה סוג של חופש שבו הוא לאשר יכול לעצמו שיש לו אפשרויות, שיש לו מי שמעריך ואולי אפילו מעריץ אותו וזה נותן לו גם בטחון ותחושה טובה באשר לעצמו. למען האמת, מהתחושה הטובה הזו שלו גם את יכולה להרוויח, שכן היא מרגיעה אותו. בהחלט סביר שהוא לא מתכוון לממש קשר אחר, אלא עצם הידיעה שזה אפשרי, נוסכת בו ביטחון ורגיעה. אבל לא בך. כי את רואה את זה כאיום על הקשר הזוגי, כי הוא לא מחוייב לך בכל מאת האחוזים. כי הוא שומר לעצמו שוליים של אפשרויות אחרות, וזה מקל עליו, אבל מעורר בך תחושות רעות של חוסר ביטחון, וחוסר אמון.זה פחות או יותר המצב. זה לא עניין של מה עושים או לא עושים, אלא תאור מצב. ומתוכו, את יכולה להבין שפתרון יכול להיות או מתוך הבאתו למצב שבו הוא ירגיש נפלא עם עצמו גם ללא קשרים נוספים מסוג זה, או מתוך הבאתך למצב שבו תפסיקי לפחד מקשרים כאלה, ותקבלי אותם כמשהו שתורם לו מבלי שהוא מאיים עלייך. או... איזה שהוא משהו באמצע ששניכם תרגישו איתו טוב. בכל מקרה, אתם צריכים להגיע למצב שבו גם החרדות שלך וגם הצרכים החברתיים האחרים שלו יקטנו, וזו צריכה להיות מטרת התהליך שלכם. בין אם בתהליכים רגשיים ובהעלאת מודעות ואמפתיה, ובין אם בתהליכים קוגניטיביים. אלה גם אלה אמורים להרגיע אתכם, ולעזור לכם לקבל זה את זה עם החולשות והצרכים שלכם.

רחל יקרה,
כתבת: "אני יודעת שאנחנו בטיפול, אבל דעתך חשובה לי. קראתי הרבה מאד מעצותיך בנושאים שונים ויש בהן הגיון ושכל ישר שאינם מתבלבלים מעודף פסיכולוגיזציה."תודה. בעיקרון זה משוב נפוץ, שאני מקבל גם מאחרים. תוכלי לראות ביטוי לזה באתר שלי, בדף "שאלות נפוצות", שגם מסביר מדוע התחום שבו אני עוסק, פסיכולוגיה אבולוציונית, אכן נותן את התחושה הזו אולי יותר מתחומים אחרים בפסיכולוגיה.

תודה לך. חבל שזה לא פשוט..