קהות בדרך להתארגנות מחדש

שלום
אני בת 31.הייתי בקשר עם מישהו במשך כמעט 10 שנים, בסופו של דבר החלטתי להיפרד כי הבנתי שלא נוכל להיות ביחד בגלל מרחק(אני פה והוא בחו"ל), הבנתי שכל השנים האלה שחשבתי שאני אוהבת אותו אבל זה היה הרגל!אני לא מבינה את ההבדל בין לאהוב מישהו ובין להיות רגילה אליו.הוא נורא אוהב אותי עד עכשיו ואני לא רוצה אותו.יש לי חרדות שאני זרקתי אותו והתנהגתי לא נכון אבל הרגשתי שכל זה כבר קשה מדי בשבילי.עכשיו אני כל הזמן בבית עם הורים, חזרתי לארץ, יש לי עבודה של כמה שעות בשבוע אני מרוצה מזה אבל כל החיים שלי כאילו נעצרו.אין לי חשק לכלום.בגלל שהייתי המון שנים בחו"ל אין לי פה חברים בכלל.אני כל הזמן חושבת שעשיתי לא נכון אבל לא רוצה לחזור לאליו.אין לי עניין בגברים בכלל אני חושבת שמשהו לא בסדר אצלי.ההורים שלי מנסים להכיר לי גברים(לשדך) ואני רק רבה איתם.אני שמתי לב שכל הנשים בגילי חושבות על ילדים ואני כאילו שלא אכפת לי.לא רוצה אף אחד ושום דבר.נוח לי להיות בבית וזהו.אני מבינה שמשהו לא בסדר אצלי ואני רוצה אולי לשמוע תשובה בפורום הזה מה עליי לעשות.

חסויה יקרה,
ראי תשובתי לשיר שלוש שאלות למטה, באשר לאהבה והרגל.אני חושב שכרגע את עדיין מעכלת את מה שקרה, ובעיקר את האבדן, שהוא לא רק אבדן הגבר ובן הזוג, אלא גם אבדן החלום. וחלק מהתהליך שאת עוברת הוא להתארגן מחדש, עד שפיסות הפאזל שהמוח שלך בונה מההתבוננות המחודשת על החיים ייצור תמונה שאפשר לזהות בה מציאות ועתיד. כרגע את עוד לא שם, וזה מרגיש קצת קהות ותרדמה. ההורים שלך כנראה מאיצים בך, כי הם רוצים שהעניין ייפתר במהירה, וזו הדרך שלהם להרגיש שהם עושים משהו, גם כשהם עושים את הדבר הלא נכון לך. אני חושב שנכון לך יותר לבנות לעצמך חיים חברתיים ועיסוק ועבודה, ודרך זה יהיה לך קל יותר לראות את עצמך שוב כאן, חיה, כשגלגלי החיים מתחילים לזוז מחדש. ואז יהיה לך גם קל יותר לחשוב על אפשרות זוגית חדשה. אבל נכון לעכשיו, כנראה שזה לא מתאים לך לראות את זה כמטרה. זה רחוק מדי. ראי כמטרה את עצמך וחיים חברתיים.אני יודע שקשה לך, וטיפול פרטני יכול להועיל לך לאסוף את השברים. אם את רוצה לדבר עוד וכרגע באופן שאינו מחייב, אני מציע לך את האפשרות ל"יעוץ טלפוני חד פעמי" - תוכלי לראות פרטים באתר שלי: שיחה טלפונית של שעה, שאולי תעזור לך לחפש כיוון לעשייה ולסיוע.