חברות בין המינים: נקודת מבט זוגית

שלום
אורן,ברצוני לשאול שאלה שמתייחסת ליחסי חברות בין אישה לגבר שהבסיס שלהם הינו עבודה ולא זוגיות. אני אישה נשואה והוא רווק. שנינו בני 35-40.אני עובדת בשיתוף עם אדם שנהייה בשנים האחרונות חבר קרוב מאוד, לפחות מצידי. היחסים כוללים גם הערכה מקצועית רבה בינינו. אופי העבודה דורש מדי פעם הרבה שעות זה במחיצתו של זו, ואמון הדדי. לפעמים כמו אצל כל שותפים נוצרים מתחים.אני במקרה של מתחים נוטה להוציא את הכל החוצה, לדבר בכנות רבה, לפעמים גם רבה מדי. ממש פותחת את ליבי, קורה שזה גולש גם ל"ענייני חיים", השקפות עולם, דברים מאוד אישיים. זה נובע מכך, שאני רואה בו אדם קרוב אליי נפשית. לאחרונה גם חלקתי איתו דברים מסויימים שקשורים לזוגיות שלי (שיש בה עליות ומורדות, אבל סה"כ היא טובה).חשוב לי להגיד שאף פעם לא הייתי אדם חברותי מאוד, תכונה שהרבה אנשים פירשו כסנוביות. אינני ביישנית, פשוט לוקח לי הרבה זמן להתחבר. זו הסיבה שהחברים הלא רבים שיש לי מאוד יקרים לי, והחברות הזו במיוחד.מה שמתסכל אותי שאחרי "התפרצויות הכנות" שלי, לפעמים אני זוכה לתגובה שכוללת התעלמות והעלמות, קרי תקשורת מינימלית ויבשה בנושאי העבודה בלבד. כאילו אין ולא היתה חברות כלל. כאילו לא פתחתי את ליבי ונפשי.אני לוקחת את זה מאוד קשה ומרגישה שיש לכל פעם שזה קורה (מס' פעמים בשנה) השפעה מאוד שלילית עליי - בעבודה, זוגיות, התנהלות בבית. זה גורם לי לעצב רב.אני מחפשת דרך מוצא מהסיטואציה שנוצרת - איך נכון מבחינתי להתייחס למצב? האם עדיף לחסל את החברות הזו? אני יודעת שזה יכאיב לי מאוד, אך אולי אין ברירה? אני פשוט לא רוצה להפגע יותר.לגבי עבודה, אני בפירוש מעוניינת לשמור על השותפות מטעמים מקצועיים.אודה מאוד להתייחסותך המקצועית,רחל

יש לציין שחברי לעבודה מכיר היטב את משפחתי. בעלי מצידו מפרגן מאוד לשותפות, אך לא בטוחה עד כמה מודע לעומק החברות.החבר הוא אדם כנה, תמיד מוכן לעזור בכל, ישר מאוד. הדבר היחיד שפוגע בי מאוד זה ההתרחקויות דווקא ברגעים שאני כ"כ זקוקה לחברות.

רחל יקרה,
אנשים שונים זה מזה במידה שבה הם רואים את האפשרות של ידידות בין המינים שאינה זוגיות. לו הייתם שניכם גברים או שניכם נשים, והטרוסקסואלים, לא היתה בעיה. כאן, העניין הוא אחר. אני חושב שגם את רואה זאת אחרת, כי את רואה בו קצת יותר מידיד נטו. את זה אני רואה במשפט שלך: "בעלי מצידו מפרגן מאוד לשותפות, אך לא בטוחה עד כמה מודע לעומק החברות." עומק, שאת מתייחסת אליו כמשהו שאמור היה להפריע לבן זוגך לו היה יודע אותו. וכאן, זה אומר שמצדך, הקשר עם השותף שלך לעבודה עמוק מכפי שאת מוכנה להודות, או עמוק עד כדי כך שאמור להפריע לזוגיות.אלא שלפי דברייך, עושה רושם שאת לבד שם. השותף שלך שומר מרחק ממך בכל פעם שהוא מרגיש שזה חורג מהקורקטי, והולך לכיוון קשר שאינו ראוי, על פי דעתו, ושעלול לפגוע בצד המקצועי. בין אם כי אין לו עניין בדיונים על רקע אישי שעלולים לפגוע בצד המקצועי שלכם, ולא רוצה להכנס איתך לעימותים אישיים שהוא חושב שאולי יגרמו לך להתרחק כי תקחי פערים ביניכם באופן אישי, בין אם כי אין לו עניין ביחסי אהבה איתך, ובין אם כי אין לו עניין ביחסים מיניים איתך - כי הוא רוצה לשמור על יחסי עבודה נטו למרות שבמצב אחר היה עושה זאת (ולא רוצה לשלם את המחיר המקצועי שעלול להידרש אם תתחילו ללכת בקו הזה), או כי הוא מרגיש שזה לא ראוי לו (אולי בשל קשרים זוגיים אחרים שלו, או שהוא חושב שמוסרית זה אינו נכון עבורך או ביחסיו עם בן זוגך), ובין אם כי הוא לא מעוניין איתך בקשר מיני כך או כך. לא ברור לי מה בדיוק את רוצה ממנו, אבל ברור לו, ככל הנראה, שהוא לא רוצה את זה קרוב מדי, בכל אחת מהאפשרויות הללו. אני חושב שאת צריכה ללמוד לכבד את דעתו ורגשותיו, למרות האכזבה שלך. הוא לא מעוניין באותו קשר של ידידות שאת מעוניינת, אלא בצד המקצועי בלבד. האם את יכולה לעשות זאת? האם את יכולה להתגבר על אכזבה, ועדיין לא לשמור טינה? ועדיין לשתף פעולה במידה הנדרשת, המקצועית נטו?