קבלת החלטות בזוגיות: פדנטיות וחוסר גמישות

שלום רב,
אנחנו נשואים כמעט שנה וחצי וקרוב לאותו הזמן אנחנו מחפשים דירה לרכישה.העניין הוא כזה - בעלי הוא אדם מאוד איטי בקבלת ההחלטות. הוא רוצה את המושלם מבחינתו, שלא תמיד תואם את טעמי, ומתיש אותי עד שהוא מקבל החלטה, והמדובר כרגע בדברים לבית כולל רכישת דירה.הדבר התחיל ברכישת מזנון לבית, עוד לפני הנישואין, כשרק גרנו יחד. אחרי 3 חודשים של להסחב מדי יום שישי וגם מדי פעם בערבים לכל חנויות הרהיטים בסביבה, כשכל מה שמתאים לטעמי נפסל על ידו באחת או שהוא בודק את כל הפיפסים האפשריים בנושא. בסופו של דבר נוצרה סיטואציה שלי כבר אין כוח ואפשרתי לו לתכנן מזנון לפי טעמו, ואני רק בחרתי את הידיות.עכשיו הוא עושה לי את אותו הסיפור עם דירה:אנחנו מחפשים דירה כבר שנה וחצי. כל דירה שאני רציתי הוא דחה, ואת אלו שסוף סוף הסכמנו עליהן, לקח לו חודשיים עד שהוא קיבל החלטה לקנות אותן, שבמהלך החודשיים האלו הוא העלה את כל ההתנגדויות האפשריות וסחט ממני את כל כוחות הנפש בשכנוע. בנתיים דירות שרצינו נמכרו, ודירות שכמעט וחתמנו, יצא שהתבטלו בגלל הצד השני,כל פעם מסיבה אחרת. בדירה האחרונה, אני כבר הסכמתי, מרוב תשישות לוותר על משהו מאוד עקרוני לי: הפרדה בין מטבח לסלון, העיקר שנקנה אותה.בכל מקרה, עכשיו הוא רוצה לקנות דירה, שהיא טובה לדעתי, אבל במקום ללא פיתוח סביבתי, של גני ילדים ובתי ספר, בזמן שאנחנו רוצים להקים משפחה (ויקח בערך 10 שנים עד שהכל יקום).בעוד אני רוצה דירה שהיא לא פחות טובה, אבל לדעתו אין לו מספיק נוף פתוח.וזה לא רק עם הדירה, שנניח זו החלטה שלוקחת הרבה זמן כי זו ההוצאה הגדולה ביותר שנעשה בחיינו.אתמול הלכנו לקנות כלים למטבח לשימוש יומיומי. היה לו יום חופש והוא הלך בכל החנויות ומצא סט. הוא שוב גרר אותי, הלכנו לשלוש חנויות, והוא לא מצא כלום.הסט שהוא מצא בחנות היה מתחת לכל ביקורת לדעתי, ואז הוא חיפש וחיפש, התיש אותי ב"זו צלחת קטנה מדי" ו"זה לא bowl" וזה ככה וההוא אחרת. בסוף התייאשתי ויצאתי משם, ואמרתי לו שיקנה משהו וזהו. כמובן שלא קנה, כי הוא אמר לי שהוא צריך אותי ולא יכול לקנות לבד. אמרתי לו שיתמודד ויקנה אבל הוא לא קנה.יש לציין כי מדובר בתכונת אופי. בעלי הוא גם מנהל מכירות במקצועו, ומאוד מצטיין בתחומו, דווקא בשל תכונת ההתשה, הגורמת לצד השני פשוט להרים ידיים ולוותר,העיקר שילך.אתמול פשוט לא יכולתי יותר ודיברתי איתו על זה. אמרתי לו שזה יגרום לי לעשות דברים בניגוד לרצוני, רק כדי לגמור עם הניג'וז הבלתי נגמר הזה (אמרתי יותר יפה, אבל כאן אני שופכת קצת לאגר), ושעליו להבדיל בין קניית מטבח לקניית צלחת, שתשבר עוד כמה חודשים. הוא הסביר את התנהגותו בכך שהוא פרפקציוניסט, ורוצה שהכל יהיה מושלם, כולל גם ההסכמה ה"מעריצה" שלי להחלטתו, לדבריו. בסוף השיחה הקצרה שניהלנו על כך, הוא הבין שהוא צריך להוריד הילוך, אבל אני לא מאמינה שזה יקרה.ומה שאני חוששת הוא שבסוף אני פשוט אכנע ואתן לו להחליט על הכל - על הריהוט בבית, על הבית שנקנה,ועל הכל, רק כדי שהוא ירד ממני, ויעשו דברים בניגוד לטעמי ולרצוני, וזו לא תהיה זוגיות אלא ניצחון מתיש שלו.מה עושים?

אלמונית יקרה,
את מתארת שילוב של פדנטיות עם חוסר יכולת להחליט ועם הצורך להיות צודק, שילוב שגורם לכך שהוא לא מתחשב בצרכים וברצונות שלך, פשוט משום שמרכיבים אלו בתהליך קבלת ההחלטות שלו, הופכים להיות הרבה יותר חשובים. וכפי שאת מתארת זאת (ומן הסתם, קשה לי להעריך דרך דברייך, מה חלקך בנתיב הזה שאתם הולכים בו), אם זה התהליך עכשיו, הוא ימשיך לתוך הזוגיות שלך, והשאלה היא כמה זמן תוכלי להחזיק מעמד בהיגררות אחריו.יש דרכים חכמות לטפל בכל עימות שכזה, אלא שהן לא פשוטות, והרבה יותר קל לחשוב עליהן בדיעבד, כי גם האדם החכם ביותר יכול שלא לעשות את הדבר הנכון, בדיוק ברגע שהוא נדרש, תוך כדי תהליך של קבלת החלטות תחת לחץ רגשי. דרך אחת היא לנסות לעשות זאת לבד, להתחיל מלנתח את הדברים בדיעבד, ולחשוב מה ואיך היית יכולה לעשות, ולהמשיך בתכנון הדמייה של מצבים חדשים צפויים, כדי לדעת איך לגשת אליו מבלי ללחוץ אצלו על הכפתורים הלא הנכונים. הסתכלות קדימה והדמייה הם תהליך חשוב בתרגול, לפני שהדברים קורים, כדי שהתגובה שלך תהיה יותר חכמה ופחות רגשית, ושתספיקי לעשות אותה בזמן.זה מייגע, זה מעייף, ואני לא בטוח שאת רוצה להתמודד עם זה, או אולי גם יכולה להתמודד עם זה לבדך. ולכן, האפשרויות הנוספות להמנע מחיים של היגררות אחר הרצונות שלו, ומחיקה של אלו שלך, היא להגיע ליעוץ זוגי. הכי רצוי זה ביחד, כדי שהוא ילמד את ההשפעה שיש לזה עלייך, ושילמד להסתכל על כל זה מהצד, ולהרגע. לא להכנס ללחץ מהר, לא ללחוץ אחרים, ולתת כבוד לדעות של אחרים (כלומר, במקרה הזה, לשלך). ואולי הוא יהיה בעקבות זה איש מכירות פחות טוב (לא בטוח), אבל הוא יהיה בן זוג מוצלח יותר. ואם הוא יסרב בכל תוקף, לכי לבדך, כדי ללמוד להתמודד עם זה. בכל מקרה, זהו תהליך של מספר חודשים, אם תגיעו ביחד, ואולי (אולי) יותר, אם תגיעי לבד.