פרידת דרכים אחרי 8 שנים

ד''ר אורן חסון שלום!אני זקוקה לעזרתך או להצעתך באופן דחוף!אני בת 24 , בגיל 16 הכרתי גבר שמבוגר ממני ב11 שנה. הגבר הזה כבש את ליבי, ואז אני החלטתי ליזום את הקשר איתו(ללא כל ידע מה יהיה בעתיד), ומעז נמשכו היחסים בניינו (הוא היה אהבה ראשונה והגבר הראשון שלי) העובדה שנקשרתי רגשית אליו יכולה לבוא ע''י ביטוי בכך ,שאני מגיעה ממשפחה שההורים שלי גרושים ולא היתה לי דמות גברית (דמות של אבא) בבית. האם יש מצב לכך שראיתי בוא אבא שלא היה לי? הקשר שלנו היה די ארוך בן 8 שנים. עם גיוס לצה''ל המשכתי להיות איתו, עם תקווה להמשיך את חיי ביחד איתו. כאשר השתחררתי מהצבא אמא שלי התחילה ללחוץ עלי שאני צריכה להתחתן, והוא לא הגבר שאת צריכה בישבילך, והלחץ של אמי התחיל להשפיע עלי ללא כל שמץ של מושג מזה חתונה ומהם חיים משותפים אם בן זוג. עם כל זה התחלתי להלחיץ גם אותו לגבי החתונה, אז נתתי לו זכות בחירה לבין חתונה או לבין פרידה וניתוק קשר. עם הזמן גיליתי שהוא במקביל התחיל לצאת עם בחורה אחרת, לא נתתי לכך חשיבות כעצם העובדה בגלל שהייתי מאוהבת עד עיוורון, וגם אחת הסיבות לכך שהוא לא היה מוכן לתת לי ללכת והיה עוצר בעדי. ובכל זאת המשכתי עם הרעיון של החתונה, ובגלל אי תגובתו נהייתי להיות אדם מריר, לחוץ,עצבני,ודיכאוני.אולי עצם העובדה שלא היה לי מספיק כוח וביטחון להתמודד עם המצב, ובכך המשכתי עם זה?הסביבה היתה תמיד אומרת לי "תתעוררי, ותראי לאן את נגררת!" אבל אני לא שמעתי אותם ובכך גם התחלתי לעבד את חברי. היחסים ביני לבינו הדרדרו והרגשתי מושפלת ומצאתי את עצמי שקוע בדיכאון קשה. לפני 5 חודשים נפרדנו , אך לאחר זמן קצר הוא הופיעה ואמר לי: "שאנימתחתן!". ופה נשברתי סופית. אולי מכוון שהתחיל לשחק אצלי האיגואיזם בכך שהוא מתחתן בסוף אם בחורה אחרת ולא איתי, והוא מתחיל לבנות את חייו ואני נשארתי לבדי בגיל 24 וללא גבר שיהיי לצדי ויואהב אותי?ואז לאחר הניתוק של הקשר, התחלתי להבין שכל היחסים ההלו והמילים, שהוא היה אומר לי היו שקר ואשליה . ומצאתי את עצמי חסרת אונים ושקועה בדיכאון עמוק. הוא לא יוצא לי מהמחשבות. והתחלתי לחשוב מה היה לא בסדר? התחלתי לאשים אותו בכאבי ובדכאוני, לצידי יש חברה שתומכת ועוזרת לי בכך שאני מתחילה להבין היכן אני נמצאת ונותנת לי את הכוח להמשיך אלה. אבל בכל זאת אני מוצאת את עצמי תקועה בדיכאון ובכעס. אני רוצה להשתנות ולעשות אם עצמי משהו מועיל ,ולשם כך התחלתי ללמוד, להשלים בגרויות, אבל קשה לי להתמקד בלימודים כי הוא לא יוצא לי מהראש. אני מרגישה שאני נאבדת במחשבות שלי וצריכה עזרה מקצועית. אני מקווה שאת תביני אותי ותוכלי ליעץ לי משהו... כי אני לא יודעת איך להמשיך אלה? אך לתמודדת עם המצב? מהו הפתרון הרליבנטי להוציא אותו מהראש?כפי שאמרתי כבר שיש לי חברה תומכת ועוהדת לידי , אבל היא עוד חודש מתגייסת, ואין לי על מי לסמוך עוד,איך אני ממשיכה בילעדיה (אנחנו מאוד קשורות אחת לשניה)?מחכה לתשובתך ולעזרתך.בתודה מראש

אלמונית יקרה,
היה לך קשר של 8 שנים, שנסתיים לפני כחצי שנה. בלי שום קשר לגיל של הבחור, לסיים קשר של 8 שנים, כאשר את בת 24, זה קשה, כי זה הקשר היחיד כמעט שאת יודעת ומכירה, ולא פלא שאת חוששת מקשרים חדשים. אין לך מספיק נסיון בקשירת קשרים חדשים. ואחת הסיבות העקריות הנוספות בתחושה הקשה שלך היא שבגלל שהבחור התחתן מיד אחרי סיום הקשר שלך, לאחר שלא רצה להתחתן איתך, את מסיקה מזה שכל מה שנאמר היה שקר ואשליה, ואיבדת בטחון בעצמך שתוכלי לזהות אמת ושקר בגבר הבא שלך.אז אולי כדאי להרגיע אותך ולומר שסביר מאד שדברים שנאמרו לך בזמנו, היו באופן חלקי או מלא נכונים כשנאמרו לך. כלומר, שמה שאמר לך החבר שלך, חלק גדול מזה היה יכול להיות נכון בזמנו, אבל כשהתנאים השתנו, ואולי הרצונות השתנו עם הזמן, דעתו השתנתה. זה לא אומר שהוא לא התכוון למה שאמר כאשר אמר זאת, וזה לא אומר שחיית באשליה. אם כי נכון שהוא כנראה לא רצה מספיק, לפחות לא לקראת סיום הקשר שלכם. כלומר, זו הרי עובדה, ואת זה כבר יכולת לראות כשהוא סרב להתחתן איתך.את חוששת שתישארי לבד, מה עוד שהחברה היחידה שיש לך שתומכת בך, לדברייך, מתגייסת בקרוב (האם היא כותבת את המכתב בשמך?). מוזר שהחברה היחידה שתומכת בך צעירה ממך באופן משמעותי. ומה עם ההורים? וחברים אחרים? והרי את כותבת ש"הסביבה" אמרה לך דברים. פרושו שיש לך עם מי לדבר. צרי קשרים חדשים, חזקי קשרים ישנים, ותתחילי בעיקר לסמוך שוב על עצמך, כי אף אחד לא יהיה קרוב יותר אצלך מאשר עצמך. מצאי עיסוקים לעשות, לימודים, עבודה, ובני לעצמך חיים עצמאיים משלך, שיתנו לך בטחון מקצועי, חברתי וכלכלי. זה הדבר שהכי יועיל לך לשיקום.אגב, כשכתבת "אכזריות" בכותרת, יצרת את הרושם כאילו מישהו עשה לך את זה בכוונה כדי להתעלל בך. את אולי מרגישה טוב בזה שאת אומרת שאת הקורבן להתעללות, ומאשימה את הצד השני באכזריות. אבל את יודעת שזה לא באמת כך. בסופו של דבר, הוא עשה את מה שהחליט שטוב לו, ולצערך, את לא היית חלק מזה. מוטב להניח לזה, ולהמשיך הלאה.

לד''ר אורן חסון.אני מודעת לך על התייחסותך למכתבי, קראתי בעיון את תשובתך ואני מבינה ומסכימה אם דבריך.אני כרגע הולכת בדרך של לימודים עבודה וכו'... אבל דבר אחד לא הסברתי לך שעם כל "הסביבה" שאמרתי לך אז במכתבי אני לא בקשר איתם והתרחקתי מהם, מכיוון כל מה סיפרתי להם שבאותו הזמן החשבתי אותם לחברי וכעבור זמן הם התחילו לצחוק עלי על כל הכאב והפרדה שחוויתי ,ואז הבנתי שהם אנשים שאני לא צריכה להיות בחברתם ורק אותה החברה הקרובה שלי נשארה איתי. ובגלל זה אני חוששת להשאר לבד כשהיא מתגייסת, מה אני עושה?

לד"ר אורן שלום.כתיב שלי הוא נורא בגלל זה פניתי לחברה שלי בבקשה שתרשום במקומי את מכתבי.אני פשוט מתקשה לירשום את דברי בשפה גבוה ובוגרת.אני מאוד מודעת לה על האזרה ופשוט מבקשת ממך להיתעלם ממכתב האחרון שנשלח, זה לא נכון לומר שאני לא ידע מה לעשות מתי שהיא לא תהיה לידי, היא אדם מקסים ואני מאוד מודעת לה על כך שהיא תומכת ונימצאת מתי שאני זקוקה לה, אבל מה שקרה זה פשוט האיתי זקוקה למישהו שיהיה לידי ויחלוק את הכאב איתי והיא הייתה שם ונימצאת עד היום.דיברתה על המשפחה שלי, אני לא כולכך בטוחה שהמשפחה שלי כן יכולה לאזור לי במשהו. המשפחה שלי מקסימה אבל חסר בה משהו, אימא שלי עוברת משבר אכשיו בגלל גיוסו של אחי ולהפיל עלייה את הבעיות שלי אני לא רוצה .דיברתה גם על האנשים שסובבים אותי, זה סוג של אנשים שאני יודעת שהבעיות שלי זה דבר אחרון שמעניין אותם או סיבה טובה לבוא ולצחוק עלי. בגלל זה אולי גם קצת נסגרתי והחלטתי לשמור את אשר קורה איתי לעצמי בלבד .אני נמצאת היום בטיפול עם פסיכולוגית ואני מאוד מקווה שהיא תצליח לאזור לי עם הבטחון העצמי שנורא חסר לי. בעניין הקשרים שאני רוצה מאוד לפתח בזמן הקרוב אכן יש לי את הפחד של חוסר הצלחה איתם היה לי קשר של שלושה שבועות בלבד ופשוט בזכות אינטואיציה מסויימת ניתקתי את הקשר ולא טעיתי.לגבי הקשר הערוך שהיה לי אני חושבת שתמיד ידעתי שלא יוביל למשהו טוב אבל גם מפחד בלהישאר לבד לא התנתקתי ואני מבינה את זה היום טוב, פשוט אין לי מושג ממה להתחיל היום לבנות את החיים שלי איך בדיוק בונים אותם וממה מתחילים. אני אדם לא עצמאי בכלל ואני כן מאוד רוצה להיות כזאת וכן רוצה שקשר הבאה יצליח.