קבלת מצב משפחתי - עצות

הי,אני פונה אליכם, בתקווה לקבל דיעות / עיצות, כיצד להתמודד עם מצב המסב לי כאב רב.אני מנהלת מזה כמעט שנה, חיים משותפים, כבני זוג, ללא נישואין רשמיים, עם בן זוגי. אני כבת 39 והוא כבן 43. אני לא נישאתי מעולם. בן זוגי גרוש ולו ילדים מנישואין קודמים, החיים עם אימם.לבן זוגי משפחה גרעינית קטנה (אם ואחות) ואין לו כלל משפחה מורחבת. משפחתו של בן זוגי הינה "דתית לאומית" ואילו בן זוגי לא התמיד בדת ולמעשה מקיים אורח חיים חילוני, ללא הקפדה על מצוות. משפחתו של בן זוגי מתקשה לקבל את אורח חיינו (אם כי הדברים לא נאמרו במפורש). עם זאת, אימו דאגה חלהביע בפניי תודה, בתחילת הכרותינו, על השיפור הרב שחל במישורי חייו השונים של בנה (בן זוגי) בהשפעתי החיובית עליו.אציין, שבלי כל קשר אליי, משפחתו של בן זוגי בעלת מנטליות קרירה, ללא הפגנת רגשות כמעט, ללא פתיחות. בן זוגי מעולם לא יכל לפתוח את ליבו בפני אימו ולומר לה מה הוא באמת חושב עליה כאמא (עוד מילדותו).אימו, למשל, מתקשרת אליו כפעם בשבוע - במקרה הטוב, ואינה מבקרת ואינה מזמינה אליה. אחותו לא מתקשרת כלל, וברור שאינה מזמינה אליה.כעת למה שפוגע בי -בן זוגי ואני עומדים להוליד ילד משותף. אימו לא אמרה אפילו מזל טוב, ולא שוחחה איתי מאז שהכרתי אותו, באף אחת משיחות הטלפון שהיא מתקשרת (היא מסתפקת במסירת ד"ש דרך בן זוגי).ברור לי, שאימו ואחותו חושבות שמוטב היה שלא יהיו לו עוד ילדים נוסף על אלה מנישואיו הקודמים. (לדעתי הן מאוכזבות ממנו: על גירושיו 2 פעמים וכו')עובדה זו פוגעת בי מאוד. אני מרגישה כאילו *אני* ו- * העובר שבבטני* איננו רצויים בעיניהם. --רצוני לציין שאני בחורה איכותית ביותר - רגשית ואינטלקטואלית גם יחד, ועובדה זו לא נעלמה מעיני אימו ואחותו (לפעמים אני תוהה אם הן לאט חושבות בליבן - "מה היא עושה איתו"?). מאכזב אותי לדעת, שלילדי לא תהיה סבתא (מצד בן זוגי) - תומכת, שתסייע לי (אפילו בתקופה הראשונה בלבד), לא נוכל לבקר אצלה בשבתות, לא נתארח ולמעשה היא "סבתא" "על הנייר" בלבד. כך גם אחותו. (הן כל כך שונות ממה שאני רגילה לראות סביבי, במשפחתי, אצל חבריי שהוריהם "נלחמים" אצל מי יתארחו הנכדים בשבת, ובאות לעזור ולבקר את הנכדים בכל הזדמנות)תסכים איתי, ד"ר חסון, שבמשך 10 חודשים לא לדבר איתי בטלפון - זה מעיד על משהו - לא?!(באחד החגים התארחנו אצלם, ובזה זה נגמר. מאז חלפו כבר חודשים).הם אנשים קרים ומנוכרים, וברור לי שהיו מעדיפים שבן זוגי לא יקים משפחה חדשה.אציין שאני אדם חברותי מאוד, אשת שיחה מעניינת, בעלת חוש הומור, ומעולם לא חשתי "מנודה" כל כך, על לא עוול בכפי.מה היית מציע?אוסיף שאני אדם רגשן מאוד, וחשובים לי בחיי, בין היתר, כנות, פתיחות, רגישות לזולת והוגנות.

טליה יקרה,
כפי שאת מתארת את המצב, הרי הם אולי בכלל לא מנדים אותך, או לפחות לא מנדים אותך יותר מאשר מנדים את עצמם מאחרים בכלל, ולא רק ממך.אני מציע לך פשוט לקבל את המצב, על ההשלכות שיש לזה. אם יום אחד הם ישתנו, מה טוב. אבל עשי כך שזו תהיה עבורך רק הפתעה לטובה, ולא ציפיה טבעית שלך, שממנה את יכולה רק להתאכזב. האלטרנטיבה לכך היא להילחם איתם עד חורמה על קירבתם, עד שהם יישברו.