לקבל את עצמך: צעדים לקראת זוגיות בריאה

אני (28) ובן זוגי (32) (אולי אפשר כבר לדבר בלשון עבר) שנה וחצי ביחד, גרנו ביחד שנה. (במהלך החודש האחרון אני אצל הוריי).יש ביננו אהבה אבל כל השאר הרוס. נראה לי שזה התחיל אחרי שעברנו לגור ביחד.אנחנו בלבטים מאד גדולים אם לסיים את זה כי מצד אחד שנינו אוהבים אחד את השניה ויודעים שהאהבה לא מגיעה כל יום. ומצד שני אנחנו לא מסתדרים וזה אחרי שאנחנו מנסים בכל מיני דרכים כבר הרבה זמן שזה יעבוד. היינו בשתי פגישות ייעוץ עם יועצת זוגית שלא עזרה לנו בכלל, למרות שאני חושבת שזה הרבה בגלל שלא באנו ממקום מספיק נקי.באנו מיואשים מהמצב, פגועים וכעוסים ועם הרבה חוסר בטחון שאנחנו יכולים לשנות את המצב ביננו.הפסקנו ללכת אליה בגלל שהרגשנו שהיא לא עוזרת, וכעת אנחנו בצומת דרכים סופית כך נראה.אני לא יודעת מה לעשות. אני רוצה אותו בחיי.מהצד שלי- חסרים לי בו דברים שמקשים עליי להתנהל איתו כמו שהייתי רוצה. מצד שני אני קולטת רק עכשיו כמה אני צריכה להתבגר. יותר מדי רואה את הדברים חדים,לא מרפה ומשחררת. נהייתי "עושה סצינות וריבים" ולא הייתי כזו. מה שגורם לי להתנהג ככה אלה כנראה הדברים הבאים1. יש לנו פער מבחינת צרכים חברתיים. לי יש יותר צורך חברתי ממנו . אני רוצה יותר ממנו להפגש עם חברים, לצאת , לרקוד. איתו אני מרגישה לעתים "תקועה בבית" , מתחשבת ברצונותיו אבל מבטלת את רצונותיי. כעת אני מבינה את זה שהאיזון היה חסר לי או אולי אני הייתי צריכה להכיר בזה ,לקבל שהוא כזה ואם הוא לא רוצה להצטרף אז לצאת עם חברות לבד. .2. הרגשתי חסרת בטחון בקשר ובאהבה שלו כלפיי . יתכן שזה נבע מכך שהרבה פעמים מצידו הוא היה מעיר לי הערות שליליות ואמר לי הרבה פחות דברים חיוביים, אם בכלל. האמת שהוא הכיר בזה וניסה לשנות. (הצליח ככה ככה). אבל אני מבינה עכשיו שזה מעייף "להוכיח" לי את אהבתו אליי כל הזמן. במיוחד שאין לי ספק שאינו בוגד בי וכו. ושכנראה הוא באמת אוהב אותי אלא שהספקות שלו כלפינו נובעות מכל הריבים שלנו.אני גם מסוגלת להבין ש: א. זה המצב ביננו שלא היה תמיד טוב שלא גרם לו לצאת מעורו ולהיות הכי מדהים כלפיי. ב. חוסר הבטחון שלי כלפי עצמי משפיע על הכל.3. בגלל המצב שלנו שהוא כל כך מעורפל כבר כמה זמן נהייתי חסרת סבלנות אליו וחסר אמון בו.אני חושבת שאני צריכה להתבגר וללמוד להעריך את עצמי יותר. (אני לא תמיד כזו חסרת בטחון . . אבל יש מצבים שכן).מהצד שלו - הוא התאכזב ממני . אני יודעת שהוא מרגיש שהוא לא יכול לדבר איתי בלי שאתגונן , בלי שבאמת אקשיב לו. הוא אומר שהוא הרבה זמן הרגיש שהוא לבד למרות שהיינו ביחד.יש פתרון בכלל? האם יש לכם עצות איך אני הופכת את זה לאפשרי ?

יעל יקרה,
אחד הדברים החשובים שאני מלמד אנשים בתהליך היעוץ הזוגי הוא שאני מתפקד טוב יותר בתור כומר מוודה,מאשר בתור שופט. כלומר, שבני הזוג צריכים ללמוד להיות "נקיים" באשר להסתכלות שלהם על עצמם, לקחת אחריות, ולא רק להאשים את הצד השני. ואיתך, במכתב שלך, אני מרגיש, אכן, כמו כומר בוידוי. וזה הרבה מאד לזכותך. עכשיו את צריכה לעשות את הצעד הבא, שהוא להסיק את המסקנות ולעשות מעשה, ובעיקר – ללמד לקבל את עצמך, על חולשותייך, לאהוב את עצמך, לסלוח לעצמך יותר בקלות כאשר את נכשלת, ודרך אלה ללמוד להשתפר.אני מציע שתקחי את הדברים האלה, ותלכי ליעוץ פרטני, ותלמדי ליישם. זה חשוב. ואולי – אם הוא באמת אוהב אותך – דברי גם איתו. תגידי לו שאלו היו המסקנות שלך, שאת רוצה לנסות שוב, וגם – שאת לוקחת אחריות על הקשיים, חוסר הסבלנות וחוסר הבגרות, ושהחלטת לטפל בהם ללא קשר אליו. אבל גם לומר לו שאם תצליחי, את רוצה שההצלחה הזו תתממש גם איתו, אם הוא עדיין רוצה אותך. מה שדורש ממנו, כרגע, סבלנות נוספת, אבל עם תקווה בצידה, כי את באמת לוקחת את עצמך בידיים.

תודה רבה לך!האמת שבערך שיחה כזו עשיתי איתו אתמול (אם כי כעת משקראתי את תשובתך אני מקווה שלא החסרתי כמה נקודות בשיחה איתו). דיברתי איתו על הטעויות שלי ועל הלמידה שלי מזה, על יחסו אליי וכל מה שהוביל לאיפה שאנו עכשיו, וגם אמרתי (כך אני מאמינה) שזה הכל עניין של החלטה. (להחליט האם אני/הוא שווים אחד לשני את הנסיון החוזר הזה, להחליט שמתנהגים אחרת, כי באמת אנחנו אוהבים ונהנים אחד מהשני, כאשר ה"שטויות" מנוטרלות. ). זה נכון ,טענתו היא שאמרנו את זה לא פעם (אע"פ שמרגיש לי כעת אחרת, את זה לא אמרתי לו) ולכן הוא מאד מתלבט מה עכשיו יהיה שונה וחבל על הזמן. מצד שני קשה לו. הוא לא מאמין שזה יגמר ביננו, הייתי כה משמעותית בחייו ועל שאלתי האם הוא בכלל עדיין אוהב אותי הוא ענה שהוא חושב שכן. שהוא מאד היה רוצה שזה יהיה אחרת.אמרתי שאני רוצה לעשות "restart" איתו. שאהבה לא מוצאים כל יום ושלדעת להסתדר כנראה שאפשר ללמוד אבל "ללמוד" לאהוב מישהו אי אפשר. .כעת נותר לי רק להמתין להחלטתו. אני מחכה בסבלנות. . ..שיקח את כל הזמן, אני מאמינה שזה חשוב.(וכן אני גם חרדה . הסיכוי כ"כ גבוה שילך לי. זמנים קשים). . .נב. האם יש לך קליניקה שאפשר לפנות אליך ישירות?

יעל יקרה,
בודאי. האתר שלי עם כל המידע נמצא כאן:www.orenhasson.com.ואת מוזמנת לטלפן ישירות:077-7007477, ואם לא תפסת אותי ישירות, להשאיר הודעה ואחזור אליך.

היי, שוב אני.. : )עברו מספר ימים, דיברנו ואין עדיין החלטה מצידו.זה מעצבן אותי שאני "ממתינה" להחלטה. זה גורם לי לרצות לברוח ממנו. כי אני מרגישה שהתלבטויות כאלה לא ראויות לי, רוצה מישהו שלאמתלבט!מצד שני, אני מבינה ש:א. עברנו כל כך הרבה דברים וקשיים ביחד שבאמת שיש לו את כל הזכות להתלבט..במיוחד שאני יודעת ומרגישה רע עם החלק שלי בכל מה שלא עבד ביננו וכמה אני צריכה להתבגר...וגם כאן אני תופסת את עצמי: אולי אני מתנהגת כעת שוב בילדותיות? (מחכה ל"כאן ועכשיו" לתשובה מיידית וחיובית , ואם לא אז אני חותכת את הקשר..? ? )ב. אני מעדיפה כנראה שהוא יקח את הזמן ויתלבט כאוות נפשו (בגבול הסביר..), מאשר שתתקבל החלטה לא רצינית.(ולכן אעדיף לא ללחוץ אותו ולא להלחץ בעצמי, כלומר לא להטיל את הפרידה בעצמי אם לא אקבל תשובה).אבל -עולה בי כל הזמן התחושה, שכבר היתה אצלי בעבר, שאני בכלל לא בטוחה שאהב/אוהב אותיבאמת.וזהמציק לי מאד, זה מכביד עליי!ואני חושבת-האם מי שאוהב באמת יכול לסלוח על אכזבותיו מבן הזוג? (אכזבותיו ממני)האם האהבה מנצחת את הקשיים? האם בזכותה עוברים משברים ולא מוותרים?אני כבר לא יודעת את התשובות.ואני מרגישה שגם אני כבר לא יודעת מה קורה כאן.מפחדת ששנה וחצי הלכו לי לאיבוד איתו. שרומיתי במידה מסוימת. . : (...