חשדות בגידה: מה עושים?

שלום
אני ואחותי חושדות שאבינו בוגד..כשדיברתי איתו על זה הוא ניסה "להתנער" ולהוריד אותי מהעניין ומהשאלות.. (בנוגע לאסמסים שמצאתי בנייד שלו..)וכשהתקשרנו למס' הנייד הזה ערב אחד שמענו אותו ברקע.. וכשנשאל על הימצאו באותו ערב אמר משהו עם חברים ומשחק כדורסל..המחשבות והאי וודאות אבל הכמעט ביטחון בזה.. הורסות אותנואיננו יודעות מה לעשות.נשמח לעצה או הכוונה...

מור יקרה,
לא כתבת בנות כמה אתן, ויש לזה משמעות. אני מניח שאתן עדיין גרות עם ההורים.לא קל להגיע לחשדות כאלה, כי זה קורע אתכן בין האמא לאבא, ואתן מרגישות שהבית והבטחון האישי שלכן עומד להתערער, ושאולי שום דבר אינו בטוח יותר.אלא שהצד השני של המטבע הוא שאתן עלולות להזיק יותר מאשר להועיל. ילדים לא ממש יודעים מה קורה בין הוריהם. ויכולים להיות הרבה מאד דברים. למשל – שזה בכלל משהו בידיעתה של אמכן, ואולי אפילו בשיתוף פעולה. היו ויש דברים מעולם, כמו למשל, חילופי זוגות, או קיום של אחד מבני הזוג בידיעת הצד השני, בשל בעיות או קשיים מיניים ביניהם. למשל.או שזהו משהו חולף, זמני ולא חשוב אצלו, שאין לו בו שום כוונה רומנטית ארוכת טווח, ואשר הוא מתכוון לסיים בקרוב ממילא.או שהוא לא מספר לה והיא יודעת, ומעדיפה להתעלם, כי היא יודעת שהוא תמיד חוזר הביתה, ואולי אפילו טוב ונוח לה עם הסידור הזה "שלא בידיעתה" כביכול.ויש עוד דוגמאות רבות ושונות אחרות לאפשרויות של עניינים שונים הקשורים לזוגויות של הוריכן, דברים שקורים לא מעט, ושלילדים אין מושג. ואשר המשותף להם הוא שברגע שתעלו את הדברים על פני השטח, אתן עלולות לערער את הזוגיות ואת שיווי המשקל, ולגרום לפרוק המשפחה. בודאי שזה נכון כרגע, כאשר אין לכן ודאות בעניין הבגידה, אבל זה יהיה נכון גם אם תדעו לבטח שזה מה שקורה, כי אולי אינכן יודעות עוד כמה דברים על הזוגיות האינטימית שבין הוריכן.אני בטוח שאתן קוראות את המכתב הזה, ואומרות לעצמכן שלא יכול להיות שזה מה שקורה, או שלא יכול להיות שאמכן שותפה, בידיעה או שלא בידיעה בעניין הזה, ועוד ועוד. אלא שאינכן יודעות זאת בודאות.אני מבין גם את הצורך שלכם להיות נאמנים לאמכן. אלא שהמצוקה כרגע היא בעיקר שלכן. חוסר הידיעה, חוסר ההבנה מיהו אביכן וחוסר ההבנה מיהי אמכן (ובעיקר על רקע האפשרויות שהעליתי). אלא שהם לא השתנו. הם אנשים בוגרים שאוהבים אתכן, ושאולי יש ביניהם יחסים מורכבים שאינם קשורים אליכן. אני יודע שקשה לשאת את זה. אם אתן בגיל בית-ספר, לכו ליועצת ובקשו ללכת לפסיכולוגית. אל תחשפו את הדברים בפני היועצת, כי משם דברים עלולים לצאת החוצה. עבודה עם פסיכולוגית תהיה יותר דיסקרטית, וזה צריך להיות חשוב לכן. דברו על זה שם, ובעיקר – תקלו על עצמכן.

לצערי לא בדיוק קלעת לעניין.. בחלקו לפחותאני בת 21, גרה חלק בבית וחלק עם חבר שליואחותי בת 30, נשואה עם שני ילדיםלכן זהו לא עניין פעוט שגדל ע"י דרמה או פחד של ילדות קטנות... אלא חשדות אמיתיים.תמיד ראינו באבינו הבן אדם הכי סרגל שבעולם. הכי ישר, הכי אדיב ונדיב והכי טוב לב..והעניין לדעתנו אינו זמני כיוון שהיא סיפרה לי על מקרה שהחשיד אותה לגבי העניין הזה לפני שנתיים-שלושה והיא החליטה לנסות להתעלם ולהדחיק..וכשבאתי וסיפרתי על חשדותי שהתעוררו לאחרונה לאחר שמצאתי הודעות מסויימות.. היא שיתפה אותי בעניין שקרה לפני שנתיים שלושה...לדעתי אימי אינה משותפת בעניין כיוון שאחרת אבי לא היה מנסה לנער אותנו מהעניין , וחוצמזה, הוא אמר שאמי לא מכירה אותה.. (כשאמר שאותה אחת היא ידידה ואז שאלתי אם אמי מכירה אותה)האם לשתף את אחותנו השניה? או את אחינו שיוכל לתת לנו דעה/פרספקטיבה של גבר?האם להתעמת עם אבא?האם לחשוב כיצד לגשת לאמא לשתף אותה? או אפילו לשאול אותה אם חשדה או מודעת לעניין?נשמח לתגובה רלוונטית בעניין כאשר הוספנו פה פרטים נוספים שאולי יוכלו לעזור...

מור יקרה,
על אחת כמה וכמה זה לא עניינכן כאשר אתן בוגרות, ומסוגלות לשאת את החשדות בקלות רבה יותר. ככל שתרחיבי את מעגל החושדים, כך תגרמי יותר בקלות לפרוק המשפחה שלכם – כאשר חלק אולי יצדד באבא וחלק באמא, וחלק יכעס עליך שאת מחטטת, וחלק על האב, וחלק אולי יאשים את האם שלא הצליחה לשמור עליו. וכל זה כאשר כרגע הכל במסגרת חשדות.ואני חושש יותר מכך שאת כרגע במסע של בילוש למציאת ראיות. וקודם כל וראשית הכל כי את כועסת שעובדים עליך (!), וכדי להראות שאת צודקת, ושאת היחידה שעיניה בראשה. עזבי את זה. כל מה שכתבתי לגבי היחסים בין הורייך תקף, וכשם שאחותך התעלמה מחשדותיה בעבר, כך את צריכה לעשות היום. למרות הכאב, את עוסקת באנשים, ואנשים – תגובתם בלתי צפויה. את עלולה לגרום לסערות כאלו שלאחר שנים תצטערי עליהם מאד. חבל. חיי את חייך, ואם אביך אדם טוב, תני לו לחיות את חייו בקצב שלו, להיטיב עם אמך בקצב שלו ובקצב שלה, ואם יחליט יום אחד לעזוב אותה(ובכוונה אני לוקח את זה למקום הקיצוני ביותר האפשרי במקרה זה), מוטב שיעשה זאת על-פי הבנתו, ולא שתדחפי אותו לעשות את זה דרך הגילוי לאימך, או בעקבות העימות איתך.אני די בטוח שאת היית רוצה שאם חברה טובה שלך או אחותך חושדים או יודעים שהחבר שלך בוגד בך, שיגידו לך. אבל אני בכלל לא בטוח אם היית רוצה שיגידו לך את זה כאשר את נשואה כבר עשר שנים ועם שניים וחצי ילדים, ואת עובדת בחצי משרה, ובעלך הוא אבא נפלא ומפרנס טוב, ודואג גם לך מאד. זה שונה, ואת עוד לא יכולה לשים את עצמך במקום כזה.לו היית סבלנית וסובלנית מספיק, היית יכולה לבוא לאביך, לומר לו שנדמה לך שיש בעיות בינו לבין אמך,שאת לא רוצה להכנס לזה(!), ורק לומר שאם צריך - שיילך עם אמך ביחד ליעוץ זוגי. ללא דין וחשבון לך אם ומתי הולכים. הסכנה של אמירה כזו, מור, היא ששיחה כזו עלולה לגרור אותך פנימה, ולהיות מעורבת. שהוא ירגיש, אם כל זה נכון, שיש לו עם מי לדבר, וירצה להפוך אותך לאשת סודו. ולא תוכלי להיות אשת סוד לאף צד מבלי להרגיש כאב רב וחוסר נאמנות לצד השני. לכן, גם את זה הייתי ממליץ לך שלא לעשות.