קארין: יחסים, ייאוש והימנעות

היי אני קוראת פה מדי פעם ונהנת לקחת טיפים. אפרט אני בת 26 וכבר 6 שנים שלא הייתי בקשר עם מישהו. משהו שם השתבש משום מה ומאז זה לא קורה. אני בחורה צעירה יצאתי להמון דייטים רובם לא המשיכו אחרי דייט שני לא התמסרתי לאף אחד אם זו הכוונה. או קשרים שהרבו לדבר טלפונית אבל לא יזמו פגישות בפועל למה זה? בשנים האחרונות זה אפילו די החמיר וכאלה שיוצא לי להכיר באפליקציית הכרויות גם לא מתקשרים למרות שעדכנתי מראש שאני מחפשת משהו קצת יותר רציני וגם מבקשת שמעדיפה לדבר בטלפון. זה הוביל לתסכול קשה של חוסר בהירות וחוסר אונים שגרם לי להפסיק לעבוד לתקופות ולהישבר כי זה פשוט לא קורה. די ניסיתי הכל טיפול מקצועי שיחה עם רב התייעצות עם חברות ועדיין אין משהו שנמצא כבעייתי אצלי ועדיין זה המצב.. יש לי חוש הומור וחשוב לי שגם לבן הזוג יהיה כזה לכן היו כאלה שבררתי או כאלה שאולי ויתרו עלי כי בדייט אולי השתמשתי בחיוביות והומור יש כאלה שנרתעים מכך? אני מתוסכלת כי כמו שאמרתי 26 וקשה לי לבד מכל בחינה.. במיוחד שאני מרגישה מאוד זוגית. אשמח שתתן לי טיפים להשאיר איזה סימן היכר או משיכה אצל הצד השני כי למען ה כל כך הרבה שנים ופשוט כלום לא קורה ומתפתח הסטטוס קוו קשה ממש! תודה על התשובה.

קארין יקרה,
שש שנים שהם כמעט ללא קשר מעבר לדייט שני, זה בעצם כמעט כל חייך כאשה. זה הרבה. מן הסתם, חלק מזה נובע מהייאוש שלך בתקופות מסויימות, ואם את נמנעת, הגיוני שגם לא תצליחי. אני יכול להבין את ההמנעות, כאשר את אומרת לעצמך: ממילא זה לא מצליח, לפחות אחסוך לעצמי את האכזבות ואת כאב הלב. אבל יש מחיר להימנעות, ושם המקום לאסוף את הכוח מחדש. ואכן, טיפול אמור לעזור לך בזה, וגם בהבנה של התהליכים שקורים אצלך, אצל גברים שאת נפגשת או רוצה להיפגש איתם, ואת הדינמיקה כאשר מתחילה יצירת קשר. לא כתבת על זה, ולכן אני לא יודע מה קורה שם. הדגשת 'חיוביות והומור', שאת לא בטוחה בהשפעתם על אחרים. לפעמים הומור פעיל (יוצר, כלומר, בניגוד למגיב להומור של אחרים) יכול להראות כתכונה אגרסיבית. כעובדה, בחברה גברים יותר יוצרים הומור, נשים יותר מגיבות להומור. האם זה זה? - לא יודע. אם יש בו ציניות, אז יש לו גם מסר נילווה ביקורתי, וזה יכול להפחיד לפעמים, תלוי בגבר. אבל את מדברת על אופטימיות והומור, ולא על ציניות. לא יודע. מבחינתי, יש יותר מדי לא ידוע, קארין, ולכן קשה לי לכוון אותך. האם זה חוש ההומור הביקורתי שלך? האם זה חוסר ביטחון? האם זו תצוגה של עודף ביטחון? האם זו בררנות יתר שלך? האם זה שדרים של שפת גוף של ריחוק ו'שמור מרחק' (נגזרת של חוסר ביטחון ומגננות)? האם זה משום שאת משדרת חוסר אמביציה בתחום המקצועי? 'עודף' אמביציה שמרתיע? האם זה סיפור הרקע המשפחתי שאת מספרת?אני לא יודע מהו הטיפול שעברת, ומתי זה היה. אם יש לך האפשרות והאמצעים ללכת לטיפול שוב, הייתי ממליץ. סטאטוס הקוו שבו את נמצאת, נמשך זמן שהוא קצת רב מדי. מבינה? - הייתי נותן לך יותר טיפים לו הייתי יודע לאיזה כיוון ללכת. אני לא יודע, כי אני יודע עליך מעט מדי. ואם את רוצה סיוע, הוא צריך להיות עם קשר משמעותי יותר עם המטפל, ואז תוכלו יותר להחליף רעיונות ודעות, ולחפש דרך ביחד.בעניין הטיפולי, אולי כדאי שתראי שאני מציע גם את האפשרות של טיפול מרחוק (ראי'טיפול אצלכם בבית'), כולל האפשרות של שיטות טיפוליות וליווי חריגים. אם יש לך האפשרות, שקלי לעשות זאת איתי או עם המטפל או המטפלת הקודמים שלך, אם את בוטחת בו או בה, ומאמינה ביכולת שלו או שלה להמשיך ולכוון אותך נכון.